הצופית לדוגמה, המוכרת כמעט מכל גינה בארצנו, כמה ממיני עצי השיטה, הצבי המסתובב בישראל, מקורם ממה שאנו מכנים ממלכת החי האתיופית הכוללת בין היתר גם את אתיופיה עצמה. יש גם מינים שהיו נפוצים בארצנו ונכחדו, אותם אפשר לראות עדיין באתיופיה. אחד מהם הוא הפרס (Gypaetus barbatus), השייך לקבוצה מכובדת של עופות דורסים הניזונים מפגרים. מבין אוכלי הנבלות נחשב הפרס האחרון המגיע לנבלה, והוא מתמחה באכילת עצמות, אותן הוא מרים בעזרת מקורו ומשליכן מגובה רב. בצורה זו הוא מצליח לפצח את העצמאות ולהינות מתכולתם. ישנם כמובן מינים שלא עברו את כברת הדרך הארוכה ולשם היכרות וצפייה בהם עלינו להדרים למזרח אפריקה, לאתיופיה. אחד המינים הנדירים במדינה הוא הזאב האתיופי (Canis simensis), שמקורו בזאב האפור הצפוני. הערכות מדברות על כ-600 פרטים בלבד ששרדו בטבע. אוכלוסיות המין מקוטעת לאורכה של אתיופיה, ועיקר פעילותו מתבצעת בגבהים של כ-3,000 מטר מעל פני הים. אפשר לראותו גם סביב ההר הגבוה באתיופיה והרביעי בגובהו באפריקה - "הראש השומר", ראס דשן Ras Dashen), המתנשא לגובה של כ-4,620 מטר מעל פני הים. פסגה זו היא אחת מבין יותר מ-20 פסגות הנישאות לגובה של כ-4,000 מטר מעל פני הים.

באתיופיה הנפרסת על פני שטח של 1.1 מיליון קמ"ר (פי 40 מישראל) אפשר למצוא מגוון בעלי חיים – פילים, אריות, ברדלסים, ג'ירפות, זברות, חזירים, צביים, קופים, דגים ומגוון עופות עשיר. נוסף על כך חיים בה מינים אנדמיים מכמה משפחות. לדוגמה שני מיני חדפים - Crocidura glassi הנמצא רק באזורי הערבות הגבוהים של מרכז אתיופיה, ו-Crocidura harenna שאזור תפוצתו מצומצם עוד יותר וכולל רק את אזור הרי Bale Mountains הממוקמים בדרום המדינה. שטח המחייה של המין מתפרס על כעשרה קמ"ר בלבד ולכן הוא מוגדר כמין ברמת סיכון גבוהה מאוד. גם ה- Muriculus imberbis - מין במשפחת העכבריים שגם הוא נמצא באזורי הערבות הגבוהים, ואנדמי לאתיופיה וכן ה-Walia Ibex ( Capra walie) הדומה ליעל הנובי שלנו. יעל זה חי כיום רק באזור הרי סמין (Semien Mountains) שבצפון מזרח אתיופיה - אחת מתוך כ-14 שמורות הטבע הגדולות במדינה. הערכות מדברות על אוכלוסייה של כ-500 פרטים בלבד ששרדו בטבע. בדומה ליעל הנובי "שלנו" גם הוא חי במצוקים ובהרים גבוהים, רק שבמקרה שלו זה בין 2,500 ל-4,500 מטרים מעל פני הים - גבהים שאינם יוצאי דופן באתיופיה. לשם השוואה החרמון שלנו, ההר הגבוה בישראל, מתנשא לגובה של כ-2,200 מטרים.

קשה לנו להבדיל בין הזברות הנמצאות בגני חיות בארצנו. לכולן פסים של שחור ולבן וכולם דומות. אז בנוסף לכל הצרות הללו... יש מין זברה נוסף - זברת הגרייבי (Equus grevyi), החיה באזור אתיופיה וקניה בלבד. היא גבוהה יותר ובעלת אוזניים גדולות יותר, ובהשוואה למין המוכר מאלכסת בתי גידול מדבריים יותר.

גם עופות אנדמיים ידועים באתיופיה. אחד מהם החי ברמות הגבוהות במדינה הוא Bostrychia carunculata, השייך למשפחת הכפניים. אחר מזונו הוא תר בעיקר בשטחים פתוחים ובאזורים לחים, ובתפריט שלו לטאות, מכרסמים, חרקים ונחשים קטנים. מינים אנדמיים נוספים מהמחלקה הםCyanochen cyanoptera, בתרגום חופשי אווז כחול הכנפיים, שעיקר פעולתו מתבצעת בלילה וזו אולי הסיבה שכה מעט ידוע עליו, וכןParus leuconotus , בתרגום חופשי ירגזי לבן הגבמין שחי באזורי יערות מחטניים. צבע נוצותיו שחורות למעט כתם לבן שבולט על גבו. מין אחר ששמו מסגיר את צבעיו נקרא בעבר תוכי צהוב הפנים (בתרגום חופשי), וכיום שמו Yellow-fronted Parrot  (Poicephalus flavifrons), וכפי שאפשר לשער צבע ראשו (הצהוב) שונה משאר צבעי גופו (הירוקים).

כיום ידוע על 15 מיני זוחלים אנדמיים לאתיופיה בהם נציגים ממשפחות ידועות בארץ כמו ארבעה נציגים של משפחת הזעמניים. נציגים נוספים הם Leptotyphlops parkeri השייך למשפחת הנימוניים, Leptotyphlops parkeri השייך למשפחת הנחשיליים, Bitis parviocula ממשפחת הצפעוניים, שלושה מינים ממשפחת הזיקתיים ונציג ממשפחת הקורדיליים (לטאות החגורה) שאינה מיוצגת בישראל. הנציג ממשפחת הצפעוניים מזכיר בצורתו החיצונית והדגם הגיאומטרי שעל גבו את הצפע "שלנו", אולם, בניגוד אליו הוא קטן יותר - אורכו כ-80 סנטימטרים בלבד (יש הטוענים שהוא יכול להגיע לאורך של מטר), זאת לעומת הצפע הישראלי שאורכו מגיע עד 135 ס"מ. על פי המידע כיום, תפוצתו כוללת שלושה אזורים בלבד בדרום מערב המדינה. גם על מידת ארסיותו חסר מידע וזאת לאור העובדה שלא קיים תיעוד מסודר על המין.

מבין הדו-חיים אפשר למצוא באתיופיה כ-25 מינים - עדות למגוון בתי הגידול הלחים המאפשרים למינים לשרוד ולהשלים את מחזור חייהם המצריך סביבה לחה. אחד מהם הוא Bufo langanoensis השייך לסוג קרפדה ומצוי גם בארצנו. מין אחר, שאינו מוכר בארץ הוא Afrixalus enseticola, וגם הוא שייך לסדרת חסרי הזנב. הוא נחשב קטן, אורכו המקסימלי מגיע עד כשלושה סנטימטרים, והוא חי ביערות פתוחים בדרום מערב המדינה מגובה של 1,800 מטרים ויותר. המעניין במין זה הוא התרגום החופשי של שמו - "צפרדע הבננה האתיופית" (Ethiopian Banana Frog). לא רק עצי הבננה זוכים לאזכור בשמות מיני הדו-חיים באתיופיה, גם אחת משמורת הטבע המפורסמות באתיופיה, Bale Mountains, הממוקמת בחלק הדרום מזרחי של המדינה, מוזכרת בשמם של שני מיני דו-חיים המוכרים באתיופיה -  

Balebreviceps hillmani) Bale Mountains Tree Frog) ו-) Bale  Mountains Frog  (Ericabatrachus baleensis).

מלבד הדו-חיים השמורה עשירה במגוון בעלי חיים בהם שלושה מיני קופים - Chlorocebus aethiops, השייך לקופי העולם הישן ואפשר לראותו גם בסודן ובאריתראה, Papio Anubis, "בבון הזית" בתרגום חופשי, שתחום תפוצתו מתפרס על פני 25 מדינות בחלקה המרכזי של יבשת אפריקה, וקבוצה הכוללת כחמישה מינים ונקראת Black and white Colobus Monkey. אתיופיה מתגאה גם במין פרימט אנדמי לה - Theropithecus gelada. גם הוא כמו מינים אחרים נמצא בהרי סמין, ואת מרבית זמנו הוא מבלה בחיפוש מזון באזורי עשבייה הממוקמים בגובה של 2,000 מטרים ויותר. למרות שבעברית הוא נקרא בבון ג'ילדה, אין הוא שייך לבבונים אלא רק קרוב משפחה שלהם.

אז נכון שאתיופיה היא מדינה יבשתית ללא גישה לים או לאוקיינוס. אך במדינה בה מתחיל הנילוס הכחול אי אפשר לפסוח על עולם המים. באגם טאנה (Tana) או כפי שמכנים אותו גם Tsana, המהווה את אחד ממקורות הנילוס הכחול, חי לו מין דג קטן ואנדמי - Nemacheilus abyssinicus. לדג סנפיר גב יחיד בינים (מעין שפם סביב הפה המסייע לחיפוש מזון בקרקע) וארוכים בקדמת הראש. דג אנדמי אחר הוא  Lake Afdera killifish(Lebias stiassnyae) -  הורג הדגים של אגם Afdera. לאהוא הוגדר לראשונה רק לפני כעשר שנים. אגם זה נמצא בצפון אתיופיה והוא נקרא על שם קבוצה אתנית (Afar) השוכנת באזור.

אין עוררין, רוצים לראות תרבות, נוף וטבע מרשים ומיוחד? אתיופיה צריכה להיכנס לרשימה המועדפת שלכם - בהצלחה וטיול נעים.