אל האש והמים

בגן לאומי אפולוניה קיים שילוב מופלא של נוף מרהיב, מזג אוויר נפלא, בריזת ים ועבר מפואר. בחודשי הקיץ מתקיימים קונצרטים לעת שקיעה, ומשרים על המקום עת של קסם. עכשיו נותר לשמור עליו שלא ייבלע בים

באמצע הכרך הגדול והסואן, מצפון להרצליה פיתוח ובסמוך לחוף סידני עלי, קיימת לה פינת חמד. על חוף ים, ממצוק הכורכר הנושק לגלים, עם שרקרקים מקננים, ופרחי נר הלילה ורותם המדבר מבצבצים, גן לאומי אפולוניה, הוא מקום מושלם לתפוס בו שלווה, והוא גם מהווה פתרון נפלא לחפצים בפעילות קצרה (סיור בן שעתיים), המציעה מגוון אפשרויות לכלל המשפחה.

מושבת סוחרים

חפירות שנערכו במקום בין השנים 1999– 1998, בראשותו של פרופ' ישראל רול, מהמכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, חשפו את הווילה הראשונה (שכנראה שימשה השראה ומודל לחיקוי לשלל הוילות באזור), שנבנתה על ידי הרומאים. האחרונים לא הגיעו לאזור בתול, ואת יתרונותיה חשפו כבר הפניקים לפניהם, שכינוה – ארשוף, ושימשה כעיר נמל פניקית על שמו של רשף, אל האש, אל המלחמה ואל הרעם. ארשוף שימשה כמושבת סוחרים וכמרכז כלכלי מקומי בצפון השרון לכל הישובים הפזורים באזור. בנוסף, ייצרו בעיר והפיקו את צבע הארגמן אשר מקורו מחלזונות ימיים (ארגמון). את תוצרתם הם ייצאו בעזרת סירות אשר עגנו במפרץ הטבעי הנמצא מתחת לעיר.

מאוחר יותר (בסביבות המאה השלישית לפנה"ס), התיישבו בארשוף, סוחרים יוונים. תושבים אלו שינו את שמה של העיר ואת הכבוד נתנו לאחד מתריסר האלים האולימפיים, אשר "גרים" בעולם שמעל האדמה, הלא הוא אפולו או אפולון. בסיפורי המיתולוגיה היוונית הוא נחשב לאחד האלים שרחמנותו כלפי בני האדם לא ידעה גבולות. במיתולוגיה הרומית והיוונית הוא נחשב אל השמש, אל הנבואה, אל הרפואה ואל המוזיקה.

אפולוניה המשיכה לעבור בין ידי הכובשים, אבל הצליחה לשמור על צביונה כמרכז מסחרי לתושבי השרון החקלאים. אלכסנדר ינאי כבש את העיר בשנת 80 לספירה ("קדמוניות" יג, 395). בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" מתאר יוסף בן מתיתהו (יוספוס פלביוס) את כיבוש העיר בשנת 57 לפנה"ס על ידי הנציב הרומי גביניוס (מלחמת היהודים א, ח, ד). בתקופה הרומית והביזנטית הגיעה אפולוניה, שכונתה אז סוזוסה (עירו של "הפודה") לשיא פריחתה. עיר הפרזות השתרעה של שטח של כ- 280 דונם, והמשיכה לשמש כמרכז עסקים לתושבי האזור. כן, התפתחה בה תעשיית זכוכית מפותחת מאוד המיוצרת מחול.

בעת שלטונם של המוסלמים הצטמצם שטחה של העיר לכ-90 דונם בלבד. את העיר הקיפו המוסלמים בחומה למניעת כיבושה על ידי הצלבנים. בין השנים 1099-1265 נערכו חמישה קרבות שונים בין הצלבנים למוסלמים על השליטה בעיר. בקרבות אלו נטלו חלק, בין היתר ריצ'רד לב הארי וחייליו של צלאח א-דין. בשנת 1101 לאחר שנכבשה העיר מידי המוסלמים, שינו הצלבנים את שמה לארסור. אף הם למדו על הפוטנציאל הכלכלי של האזור, ובדומה לתושבי העבר, התפרנסו מסחר בתוצרת חקלאית. המסגד הנקרא – סידני עלי על שמו של הלוחם המוסלמי אבו אל חסן עלי, שנפל בקרב עם הצלבנים על כיבוש העיר. המסורת מספרת שמלאכת בניית הגג במסגד לוותה במכשולים רבים כיוון שעלי איבן עלי, הקבור במקום, התנגד לבניית גג מעל קברו, וכל גג שנבנה קרס.

אל השמש והמוזיקה

המבצר הממוקם בחלק הצפוני של הגן הלאומי החל להיבנות בשנת 1241 על ידי הצלבנים. בסמוך לשרידי המבצר המקורי נערכה בניית מודל של המבצר על ידי ילדי ניצ"ן יחד עם האומנית קלרה אברמוב. המודל מדמה בצורה מרשימה כיצד נראה המבצר אשר נחרב בשנת 1265 על ידי המוסלמים. מסביב לשרידי המבצר ניתן להבחין בחפיר עמוק אשר הגן על העיר. תוך כדי סיור בחלקיו המשוחזרים של המבצר ניתן להבחין בגלי אבני גיר עגולות – אבני הבליסטרה שכנראה נורו על המבצר בניסיון לכיבושו.

משרידי המבצר בהם משולבות דמויות של חיילים צלבניים ושילוט הדומה למגניהם ודגליהם, ניתן לחזות באחת מהתצפיות המרהיבות במישור החוף. מצד צפון ניתן לחזות בחוף הים הנפרס דרך נתניה ועד לארובות חברת החשמל של תחנת הכח "אורות רבין", בחדרה. מצד דרום מגיעה הראות ביום טוב עד לאזור נמל יפו ודרומה לאשדוד.

במהלך השנים נערכו באתר מספר חפירות. אולם החפירות שנעשו בסוף המילניום הקודם ובהם התגלו שרידי המבצר ושער המבצר, הן אשר נתנו את החותם והניעו את הגלגלים להכשרתו של האתר והפיכתו לגן לאומי. ואכן, בפסח 2002 נפתח האתר, אשר לדברי מנהל האתר, חגי יוחנן, והמדריך נועם דרורי, קולט מידי שנה כ 40,000 מבקרים.

מאז פתיחתו של האתר למבקרים נערכות בו פעילות מגוונות. כיאה לשם המקום, על שמו של אפולו, שהיה גם אל המוזיקה והשמש, מתקיימים מדי יום שישי (בחודשי אפריל עד ספטמבר), בחצר המבצר - קונצרטים לאור השקיעה. לא קשה לדמיין את ההנאה הצרופה למבקרים במקום. ההתכנסות מתחילה בשעה 17:30, וזו השנה השלישית שבה נערכים קונצרטים בעלי תפוסה מלאה (250 מקומות ישיבה). תוכנית חינוכית אחרת בה נרשמת הצלחה מרשימה הם הפסטיבלים של חול המועד סוכות ופסח, כשנושאי הפסטיבל משתנים מידי שנה ובהתאם לכך גם הסיפורים, הדוכנים ופעילות היצירה לילדים. לכל אירוע הנמשך על פני כשלושה ימים מגיעים כ-5,000 איש (חברי מועדון מטמון זוכים להנחה). מידי שבת, מתקיימת פעילות העפת עפיפונים, שאותם ניתן לבנות במקום בסדנאות המתקיימות באתר (או לרכוש עפיפון מוכן, לעצלנים שבנינו...). במהלך חופשת הקיץ נערכים מידי שבוע הצגות ילדים ב"מבצר האגדות", ובמקביל לכל האירועים המשפחתיים, מתקיימת באתר פעילות הדרכה לאורך כל ימות השנה. אמנם אחד ממסלולי הטיול שהובילו מהגן הלאומי לסידני עלי נסגר לתנועה בשל הצטמצמות החוף והחשש מפני מפולות כורכר, ועדיין המקום מציע מגוון רחב של אפשרויות טיול.

יציבות רכסי כורכר

הנוף הקסום אולי משכיח מהמבקר בגן את הסכנות האורבות לקיומו של האתר, אולם הן שם וחלילה לנו מלהתעלם מהן. חוף סידני עלי, וכן הגן הלאומי אפולוניה, סובלים שנים ממחסור בהסעת חול על ידי זרמים מהים התיכון לחוף. בניית המרינה בהרצליה רק הגבירה והחמירה את התופעה של הצטמצמות רצועת החוף בהרצליה, עד למצב בו רצועת חוף הים צרה מאוד בה כמויות החול קטנות מאוד. בחוף סידני עלי ידועה הצטמצמות של כ-17 מטר ברוחבו של החוף. לרוחב רצועת החוף חשיבות עליונה בשמירה על יציבות רכסי הכורכר, מניעת התפוררותם והיעלמותם.

האם עתידו של הגן הלאומי - על ריבוי שמותיו ועל עברו המשגשג – בסכנה? האם שרידי הווילה הראשונה באזור והמבצר המרשים עתידים ליפול במדרון, ולהיעלם לעד? על מנת להמחיש את עוצמת הבעיה והסכנה די ברפרוף קצר בתוצאות מחקרם של דב צביאלי ומיכה קליין, מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. לדבריהם, המצוק בבית ינאי נסוג באחד הקטעים שלו כ-25 מטרים בשנים 1918-2000. חלק מבתי היישוב נמצאים עד 15 מטרים מראש המצוק והמשך הנסיגה יסכן את ביטחון הדיירים. כהוכחה לסכנות העתידיות של אפולוניה, הוכרז הגן הלאומי על ידי הארגון הבינלאומי "World Monuments Watch" בחודש ספטמבר 2003 כאתר עולמי הנמצא בסכנת הרס.

הסכנה לאתר אינה מסתכמת רק בפגעי הזמן, גם אותו "ישראלי מכוער", מערער את מרקמו המיוחד של האתר. דוגמה אחת לכך ניתן למצוא במקרה בו נעקר ציר שער בן 700 שנה, מיד לאחר סיום השיפוצים ופתיחת האתר לקהל הרחב, בפסח 2002. השער היה אחד מהעדויות האחרונות לסיומה של תקופה בארסור לאחר נצחונו של הסולטן הממלוכי בייברס על מסדר ההוספיטלרים בשנת 1265.

שעון החול באפולוניה אוזל

קידוחי מצוק והזרקת בטון, הזנת חול בצורה מלאכותית, קיר לכיבוש הים ליצירת טיילת, שוברי גלים נוספים ודוגמאות אחרות אלו הם רק חלק מהרעיונות המועלים בניסיונות לצמצום נסיגת החוף ומניעת התפוררותו של מצוק הכורכר. הרעיונות, המועלים בפורום משותף לעיריית הרצליה, רשות הטבע והגנים, המשרד לאיכות הסביבה ומומחים לנושא, נדונים, אך טרם נמצא פתרון שיניח את דעתם של כל הגופים המעורבים. עד אז עתידה של אפולוניה בסכנה. גם זיהום הקרקע של שכניו, מפעל תע"ש נוף ים, מונעת את אפשרות פיתוחו של האתר. "למרות שהמפעל נסגר בשנת 2000, מינהל מקרקעי ישראל אינו מוכן לקבל את השטח לידיו ולהעבירו לחסותו של הגן הלאומי, עקב הזיהום", מוסר חגי יוחנן. "קיימים שרידים רבים מאוד באזור השטח של תע"ש אשר אמורים להיחפר ולהמשיך ולשפוך אור על עברה של אפולוניה". בנוסף, קיימת השפעה נוספת על המקום, והוא ה"כתם הצהוב". זהו חומר NIPA-5 (5-nitro-isophthalic acid), היוצר כתם שאורכו כ-40 מטרים, ורוחבו כ-25 מטרים, וניתן לצפות בו כאשר הים שקט. גודלו של הכתם הצהוב משתנה מדי פעם. התופעה ידועה היטב למתרחצים מזה לפחות 15 שנים. לדברי ד"ר עמירם גרובייס, מתמ"י (מכון למחקר ופיתוח)וד"ר חיים מיכלסון מתהל מהנדסים יועצים בע"מ, "הכתם הצהוב" ימשיך להופיע עוד שנים רבות. על פי ממצאיהם, מדובר בחומר שאינו רעיל ששימש את מפעל תע"ש כחומר ביניים בתהליך ייצור תרופה. תערובת החומרים הוזרמה לבריכת נטרול ומשם - לאדמה. מקידוחים שנעשו באזור נמצא החומר עד לעומק של 40 מטר ולא רק בצורה של נוזלים אלא גם בצורה של מוצקים בתוך האדמה והמסלע. בדו"ח שהוגש למשרד לאיכות הסביבה ולעיריית הרצליה כותבים החוקרים שלא נמצאו הוכחות לרעילות החומר והבעיה העיקרית היא רק אסתטית ותדמיתית. הערכות מדברות על נוכחות של כ-60 טון לפחות של החומר המזהם בקרקע.

שעון החול של אפולוניה אוזל. גלגלי שמירת הטבע בארץ פועלים, אבל קצב פעולתם איטי, בהרבה מקרים, איטי מידי. אם לא תינקט פעולה מהירה למניעת חסימת הסעת החול על ידי זרמי הים לחופי הרצליה, לא נוכל בעתיד ליהנות מיופיו המרשים של הגן הכולל את האתר הארכיאולוגי ואת בית הגידול הייחודי של הכורכר על מגוון האורגניזמים הפעילים בו (נר הלילה החופי, מדחול דוקרני, עדעד רותמי שרקרקים ועוד). בנוסף, כל כספי הפיתוח שהושקעו בשיפוצים, הכשרה, שילוט, הכוונה וכדומה ייעלמו בים ביחד עם הגן, רכסי הכורכר, ההיסטוריה וכן, גם עם חלק מהרצליה פיתוח...

הגעה: למגיעים מדרום מומלץ לרדת במחלף הסירה ולפנות מערבה לכיוון הרצליה פיתוח. ברמזור החמישי לפנות צפונה (רחוב וינגייט) לנסוע ברחוב וינגייט עד סופו ולהמשיך ישר ברחוב גולדה מאיר. בסופו של רחוב גולדה מאיר ישנו שילוט ימינה (מערבה) לכיוון הגן הלאומי. למגיעים מצפון מומלץ לרדת במחלף כפר שמריהו ולפנות ימינה לרחוב קרן היסוד. נוסעים עם הכביש עד שנפגשים עם רחוב וינגייט. פונים בו ימינה (צפונה) ומתחברים לרחוב גולדה מאיר. בסופו של הרחוב קיים שילוט המפנה ימינה לגן הלאומי.עלות כניסה לאתר: 18 שקלים למבוגר, 8 שקלים לתלמיד (50% הנחה לתושבי הרצליה, וחינם למנויי מטמון). שעות הפתיחה: שעון קיץ 08:00 – 17:00, שעון חורף 08:00 – 16:00, הקופות נסגרות שעה לפני סגירת האתר. בימי שישי וערבי חג שעה פחות.