הכתבה מתוך עיתון בשביל הארץ



רובנו מכירים את חציו של הפתגם המפורסם שמיוחס לשלמה המלך "לך אל הנמלה עצל ראה דרכיה וחכם". מעטים, יודעים שלפתגם זה ישנו המשך "לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה" (משלי ו', 6 – 8). יש הטוענים שמשפט זה מיוחס לסוג הנמלים הנקרא נמלת הקציר. ואכן, מרשימות הן למדי השיירות הארוכות של הפועלות השייכות למין נמלת הקציר השחורה הנראות בקיץ. שיירות אלו אחראיות להבאת זרעים לאחסון בקן המגיע לעומק של שלושה מטרים ויותר בתוככי האדמה. אולם, המרשימה בהתנהגות נמלת הקציר מתרחשת דווקא בעונת הסתיו.

"מעוף כלולות"

עם בוא הסתיו ושינויי מזג האוויר מתחילה התעוררות בקן. שיאה של התעוררות זו מגיעה עם תום הגשמים הראשונים והפצעתן מחדש של קרני השמש החמימות. לגשמי הסתיו הראשונים חשיבות רבה בריכוך הקרקע. בגורן של נמלת הקציר השחורה, נפתחים מספר רב של פתחים עליהם מתרוצצות ללא הפוגה עשרות אם לא מאות חיילות ופועלות אשר מוכנות להקריב את חייהן על מנת לאפשר את השלב הראשון של "מעוף הכלולות". אט אט עולים ובאים ממעמקי הקן המלכות המכונפות והזכרים המכונפים. ביחד הם פורשים כנפיים ועפים אל לשמיים. הזכרים מפרישים "בושם מפתה", המכונה פרומון, המושך את המלכות מכל הסביבה.

במקרים רבים ניתן לצפות בהילולת ההזדווגות על הקרקע או על צמרות העצים, כשמספר רב של זכרים נאחזים בנקבה אחת ומנסים להזדווג עמה. גם הנקבה מצידה אינה מתבטלת ומנסה לאתר מספר רב של זכרים אשר ימלאו את גופה בתאי זרע אשר יספיקו למספר רב של שנים. להתנהגות זו של הזדווגות עם מספר רב של זכרים, ישנה חשיבות אבולוציונית רבה. ראשית, התנהגות זו מאפשרת את בחירתו של הזכר המוצלח ביותר, ושנית, על ידי כך, ניתן להגדיל את השונות הגנטית אצל צאצאיה של המלכה.

בהרבה מהמקרים, "מבצעים מיניים" אלו מסתיימים לחלקם במוות, המכונה בקרב החוקרים בלא מעט הומור: "מוות עם חיוך על הפנים", כשגופם של הזכרים בני הזוג ערופי הראש משמש בדרך כלל מאכל למינים שונים של ציפורים ועכבישים.

דור ההמשך

הנמלים המעטות שנותרו מתחילות לחפש אתר בקרקע לחפור בו את קינן. אולם, גם כאן חייהן אינם פשוטים. מציאת אתר הסמוך לקן קיים יגרום לטריפתם על ידי הפועלות, מציאת אתר עם קרקע קשה ולא מספיק רכה יגרום לתמותה עקב קשיי ההתיישבות, ובנוסף, תמיד קיימת הסכנה שמתוך שלוליות שטרם יבשו או מהקרקע יטרפו אותן. רק אלו, החזקות, אשר התגברו על כל הקשיים יגיעו אל הנחלה: הן יצליחו לבנות את הקן ולגדל את דור ההמשך, אשר ממנו בסתיו הבא יתעופפו מלכות צעירות מכונפות וזכרים מכונפים "למעוף כלולות" הבא.

בדומה לנמלת הקציר השחורה, גם את מעופי הכלולות של נווטת הנגב, נמלת קציר דוגונית, נמלת קציר מחוספסת ונמלת קציר מצרית ניתן לראות בימי הסתיו. ישנם מינים להם חיי מין מגוונים יותר מנמלת הקציר, ואין הם מסתפקים במעוף כלולות יחיד בשנה. אצל מינים אלו, כדוגמת הבנאית הישראלית, כתפית צידונית ואורגת האשלים ניתן לראות פעמים בשנה מעוף כלולות, בעונת הסתיו ובעונת האביב.

אומנם, ברוב מיני הנמלים בארץ ניתן לצפות במעוף הזדווגות המתרחש לעיני כל, אבל ישנם מינים, שהזדווגותם נעשית בסתר. מלכת הכידן הצהוב, לדוגמה, הגדולה מבין מלכות הנמלים בעולם ומגיעה לאורך של כחמישה ס"מ, היא חסרת עיניים וכנפיים ולכן על הזכרים המכונפים להשקיע מזמנם ומרצם ולהגיע לתוך קינה הממוקם בתוך האדמה. על מנת להקל על ניסיונותיו להגיע למלכה, נושרות כנפי הזכר במהלך ימי הקיץ החמים מה שמאפשר לו ניווט קל יותר במעמקי הקרקע, עד להגעתו למקום משכנה ולייעדו בחיים – להזדווג עמה