הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים
(www.mypet.co.il)

הכינרת שלנו, האגם הגדול ביותר בישראל, מקור המים המתוקים הגדול בארץ, הולך ונעלם. מפלס המים יורד בקצב מהיר, החורפים השחונים שהיו לנו לא סייעו, צריכת המים בישראל עולה ככל שרמת החיים עולה, וגם מחירי המים העולים לא יחזירו את המים לכינרת. נכון, ניתן ליישם את המשפט הידוע "אם אין מים, נשתה קולה", אך מה יעשו היצורים החיים שהכינרת משמשת להם בית גידול? מה יעשו הזואופלנקטון והפיטופלנקטון? מה יעשו יותר מ-25 מיני דגים של מים מתוקים? מה יעשו השחפים, הקורמורנים, הטבלנים, הצוללים, האנפות, מיני הברווזים ועוד מגוון רחב של עופות? מה יעשו החרקים, המיקרואורגניזמים והצמחים? ומה יעשו דייגי טבריה?

בסיס החיים

הבסיס לכל מארג המזון בכינרת הוא הפיטופלנקטון (הצומח הזעיר), הכוללים אצות, ובכללן ציאנובקטריה - אצות כחוליות שהן חיידקים פוטוסינתטיים - המנצלות את אנרגיית האור להטמעה וליצירת חומר אורגני. לכמה מיצורים אלו, המרוכזים בשכבה העליונה של המים וממלאים את תפקיד הצמחים במערכות אקולוגיות יבשתיות, יש יכולות תנועה בתוך המים. לאצת הפרידיניום לדוגמה, שהיא האצה הנפוצה ביותר בכינרת באביב, יש שני שוטונים המשמשים לתנועה, אצות פלנקטוניות (פלנקטוס - 'נווד') מרחפות במים ונסחפות עם הזרמים, ולאצת מיקרוציסטיס יש בועות גז המאפשרות ציפה. עד היום הוגדרו בכינרת כמאתיים מיני אצות, אלה שייכים לחמש חטיבות עיקריות - ירוקיות, זהוביות, להוביות, עינניות וכחוליות. את היצרנים הראשוניים טורפת בין היתר קבוצה הנקראת זואופלנקטון – זואו = בעל חיים, פלנקטון = נודד מרחף. קבוצה זו כוללת בעלי חיים הקטנים מארבעה מ"מ, שאינם מייצרים בעצמם חומר אורגני אלא ניזונים מחומר אורגני קיים מרביתם משתייכים לסדרת הסרטנים הדפנאים, למערכת הגליליות ולבת מחלקת הסרטנים השטרגלאים, והם אינם לבדם, גם חד-תאים, ריסניות, שוטוניות, תולעים, סרטנים, אקריות מים, חרקים, ספוגים, מיני רכיכות ודגים זעירים נמנים עם בעלי החיים הזעירים של הכינרת. קבוצה זו משמשת מזון ליצורים גדולים יותר כסרטנים גדולים, דגים גדולים ועופות.

מעבדה חיה

משלוש סיבות הכינרת שלנו היא 'מעבדה חיה'. הסיבה הראשונה היא מקומה הטופוגרפי - הכינרת היא הימה המתוקה הנמוכה בעולם. מפלס פני המים (תלוי מתי מודדים...) כ-212 מטרים מתחת לפני הים, שטחה כ-160 קמ"ר, ועומקה המרבי (שוב תלוי מתי מודדים..) כ-45 מטרים. הסיבה השנייה היא הרכב המינים המאכלס אותה - יותר מ-משישים אחוזים מכלל מיני הדגים של המים המתוקים בישראל קבעו בכינרת את בית גידולם. מגוון זה כולל עשר משפחות שונות של דגים: קרפיוניים, אמנוניים, בינוניים, שפמנוניים, נאוויתיים, גמבוזיים, קרנוניים, צלופחאיים, סלמונאיים וקיפוניים. בית גידול זה התפתח ומוסיף להתפתח, במשך היסטוריה ארוכת שנים הנמתחת עד תקופת המיוקן – לפני כ-23 מיליון שנים וחצי. בכינרת קיימת אינטגרציה שאינה קיימת באזורים רבים אחרים בארץ – נפגשים בה 'דרומיים' ו'צפוניים' וחיים יחדיו. ישנם מינים של דגים שמקורם מאזורים הצפוניים לישראל, כגון אזור טורקיה, שכיום אין לנו קשר ימי אתה, וישנם מינים אשר מקורם מאזורים הדרומיים לישראל - אזור הנילוס, מרכז אפריקה ודרומה - האזורים החמים של אפריקה. כיצד הגיעו מינים אלה לכינרת? כאן טמונה ככל הנראה ההוכחה שבעבר, בתקופת המיוקן, התקיים קשר ימי אשר עבר דרך אזור הכינרת, בין אזור אירופה ואסיה של היום לאפריקה.

אחד הנציגים 'הצפוניים' הבולטים ביותר הוא דגי הלבנונים - לבנון הגליל, לבנון הכינרת, מין אנדמי לאזור מערכת המים המתוקים של הכינרת והירדן וחפף ישראלי. הנציגים 'הדרומיים' כוללים נציגים ממשפחות כדוגמת האמנוניים - אמנון הירדן, כינרתן, אשר אף הוא אנדמי לכינרת, וממשפחת השפמנוניים. ישנם דגים, כדוגמת קרנון הנהרות, שמקורם שייך לא לבית גידול של מקווה מים מתוקים אלא לבית גידול עם מקווה מים מלוחים.

את מקורם השונה של המינים ניתן לזהות על פי תקופות הרבייה השונות. 'הצפוניים' מתרבים בעונת החורף, ואילו 'הדרומיים' מתרבים בעונת האביב והקיץ.

הסיבה השלישית לחשיבות 'המעבדה החיה' היא אנדמיות. במערכת המים של הכינרת קיים מקבץ רחב של יצורים ודגים אנדמיים לאזור זה, כדוגמת הכינרתן, לבנון הכינרת ולבנון ליסנר. מקבץ רב של מינים אנדמיים הוא דוגמה לסביבה שמתקיימים בה תהליכי התמיינות. הכינרת שלנו דומה ל'אי מבודד בלב הים' או לאגם מים מנותק מסביבתו בלב סביבה יבשתית - סביבה המנותקת מבתי גידול דומים מאפשרת תהליכי התמיינות אקולוגית – אבולוציונית.

עוברים מאדום לשחור

אמנם מים יש בכינרת גם אם יגיע רום מפלס האגם לקו השחור, הכינרת אינה מתייבשת לחלוטין, וכשנקום מחר בבוקר לא נוכל ללכת על גשר יבשתי בין עין גב לטבריה, אך ירידת כמות המים בכינרת משפיעה על המערכת האקולוגית בה וכמובן עלינו, בני האדם. בנוגע אלינו - פשוט לא יהיו מים בברזים, מחיר המים יעלה וכדומה. בנוגע למערכת האקולוגית המיוחדת כל כך הנקראת כינרת - כמו רב הדברים באקולוגיה, אנחנו 'חכמים גדולים', ויודעים היכן תהליך השרשרת מתחיל - תהליך ההשפעה של הירידה במפלס מי הכינרת - אבל איננו יודעים כיצד הוא יסתיים. מבחינה כלכלית, הראשונים להיפגע הם דייגי הכינרת, ואחריהם - כל העם היושב בציון. המאמץ שהם יצטרכו להשקיע כדי להגיע לאותה תפוקת דיג ילך ויעלה. יותר זמן במים, פחות זמן בשווקים עם פחות דגים, משוואה פשוטה שתוצאותיה - פחות פרנסה.

ניתן להסתכל על הנושא גם מההיבט ההפוך - ירידת מפלס המים פירושה היעלמות אזורי חוף שהדגים מוצאים בהם מקלט, אתרי קינון והטלה. תנאים אלו דווקא מקלים על הדייגים; אלה, במאמץ קטן יחסית, יכולים לדוג ללא מכשולים טבעיים, לדוג את דור ההורים, ובכך לפגוע בדור הבא ולהביא לצמצום ניכר באוכלוסיית הדגים באגם.

כך או כך, כמו שאנו מכירים את התנהלות הדברים בארצנו, יהיו ודאי כמה דייגים בכינרת אשר ינסו לפצות את עצמם. כיצד? באמצעות שימוש בשיטות דיג בעזרת חומרים אסורים, ואלה יצטברו בסופו של דבר ברקמות הדגים.

מי הבא בתור להיפגע? אוכלוסיית ישראל. ייתכן כי מי שיאכל את דגי הכינרת יכניס לגופו חומרים מסוכנים אשר בריכוזים גבוהים עלולים לגרום לסרטן. מה בנוגע לבעלי החיים? מארג המזון בכינרת מורכב ומשתנה במשך השנה. 'השחקנים' הם אותם 'שחקנים', ובמשך השנה שורר ביניהם שיווי משקל דינמי המשתנה בין העונות. לעתים אוכלוסייה של מין אחד גדלה והאחרת יורדת ולפעמים להפך, אולם שיווי משקל זה נכון במפלס מים ברמה מסוימת. שינויים במפלס המים מביאים לתזוזות קיצוניות בשיווי המשקל בין 'השחקנים' השונים. הנפגעים העיקריים מירידת מפלס מי הכינרת הם כשלושים מיני דגים הדוגרים לדוגמה באזורים הצפון מזרחיים של הכינרת – אזור הבטחה. ירידת מפלס מי הכינרת יכולה לגרום נתק ומחסום קרקעי בין אזורי הדגירה לאזור שהדגים חיים בו מרבית חייהם. אמנון הגליל הוא אחד המינים שנפגעו. האמנון שוחה באביב לאזור הבטחה, ושם הנקבה מטילה את ביציה. בסיום ההטלה הזכר והנקבה 'אוכלים' את הביצים ומדגירים אותן בפיהם. בעת הבקיעה הם 'יורקים' את צאצאיהם למים העמוקים - תרתי משמע. לאמנון הגליל תפקיד חשוב במערכת האיזון האקולוגית של הכינרת, שכן הוא ניזון מאצת הפרידיניום. דלדול אוכלוסיית האמנון עלולה לגרום עלייה בכמות האצה, וזו עלולה לגרור עלייה בכמות החומר האורגני במים, זו תביא לירידת כמות החמצן במים, וזו תגרום מוות של יצורים חיים, וזה יגרום ריח רע בכינרת, וזה יביא לזיהום המים, זה יביא לירידת איכות המים, חג גדיא, חג גדיא. אין מי שיכול להבטיח כי תהליך זה יתרחש במלואו, ובוודאי ילוו אותו גם תרחישים אחרים - לסיכום, קשה לנבא מה ילד יום.

תופעה נוספת שנצפתה בשנים האחרונות והייתה ידועה בעבר היא הימצאותם הרבה של העלוקות. החוקרים אינם נותנים הסברים חד- משמעיים לתופעה, והערכתם היא ששינוי מפלס מי הכינרת גרם ירידה חדה במספר השבלולים באזור החוף, וזו הביאה לירידה בטריפת ביצי העלוקות, זו גרמה עלייה במספר העלוקות, וזו גרמה חוסר נוחות בקרב המתרחצים...

ערך עליון

מנקודת השקפתם של היצורים החיים בכינרת, התנאים בה משתנים לרעה. אמנם יהיו יצורים שיצליחו לשרוד למרות התנאים הקשים, שכן כך הטבע פועל, אולם יהיו כאלו שלא יצליחו לשרוד וייכחדו בתנאים החדשים. עבור בני האדם, מלבד המשבר החמור של המחסור במים, הכינרת היא נכס תרבות. היא בעלת חשיבות דתית - לפי האמונה הנצרות, הילך עליה ישו; חשיבות תרבותית – לפחות בעברה המפואר של הכינרת היא הייתה השראה לאמנים וליוצרים, ושירים רבים נכתבו עליה וחשיבות כאתר נופש ובילוי. לפיכך הבטחת קיומה של הכינרת צריכה להיות ערך עליון עבור מדינתנו, אבל אנחנו - כרגיל - נזכרים מאוחר מדי לטפל בבעיות שהיו ידועות כבר לפני שנים.