הכתבה מתוך העיתון בשביל הארץ

מכירים את הסיפור "הדיונה הנדיבה"? סיפור דומה לסיפור של "העץ הנדיב" רק עם סוף קצת שונה. פעם אחת היתה דיונה גבוהה, דיונה גדולה, דיונה עם חולות נודדים, דיונה מפוארת שאהבה ילד (זה כנראה היה חטאה הגדול). והילד שיחק בדיונה וטיפס עליה והתגלגל על החול, וליווה את הדיונה בנדידתה, והילד שיחק עם כל האורגניזמים הפסמופילים (אוהבי החול) שמצאו בדיונה את בית גידולם המועדף, הוא שיחק עם יונקים קטנים (ירבוע החולות וגרביל החולות) ועם יונקים גדולים יותר (קיפוד החוות וצבי) וגם עם זוחלים גדולים (כח אפור), ואחר כך הילד שיחק על הדיונה בג'יפים ואופנועים (וקצת פגע בכל האורגניזמים הפסמופילים), ואחר כך הילד נטע שיטה כחלחלה וטיונית החולות לעצור את נדידה של הדיונה (וקצת דחק את כל צמחי החולות), והילד בנה בית בדיונה, והילד מכר את החול (או גנב את החול) כדי שתהיה לו פרנסה, ואחר כך זרק הילד את הפסולת שלו במחצבה שפעם היתה דיונה (כי זה יותר זול ואין פיקוח), והדיונה היתה מאושרת? אני בטוח שלא. אבל לא רק היא לא היתה מאושרת, כל האורגניזמים המהווים חלק ממארג המזון הייחודי של בית הגידול החולי לא היו מאושרים. וגם הילד לא היה מאושר כי הוא לא יכל להראות לילדיו מהי דיונה, ומהי דיונה נודדת ולא את הירבוע ולא את הגרביל ולא את הקיפוד ולא את הכח האפור. אכל הוא כן יכל להראות לילדיו דבר מה. הוא יכל להראות רק את תוצאות הכוח שהוא הפעיל על הדיונה המסכנה. את ההרס והחורבן, את אין ספור הדרכים ואין ספור אתרי הפסולת. את "המדבר הירוק" של הצמחים הפולשים ואת השממה.

זהו בקצרה תמצית ההיסטוריה של חולות מישור החוף בישראל. חולות נבי רובין, הנושקים לשפך נחל שורק (נחל רובין בערבית) ממערב לכביש מספר 4 וממזרח לבסיס פלמחים, אינם יוצאים מהכלל. סיפורם דומה. חולות אלו, מהווים חלק מרצועת חולות המתחילה בנילוס שבמצרים וממשיכה עד לצפון ישראל.

כ- 400 מטר מדרום לגדת נחל רובין וכ- 800 מטר מערבית לכביש 4, בלב החולות נמצא מתחם נבי רובין. כיאה להתנהלות במזרח התיכון, גם על מתחם זה קיימת מחלוקת. בערבית נקרא המקום נבי רובין. כיום, יש המייחסים למקום את השם קבר ראובן בן יעקב, בנו הבכור של יעקב. אז מה האמת? תלוי את מי שואלים. לדברי הארכיאולוגיים מדובר בכלל במסגד. למסגד זה, הממוקם בלב חולות נבי רובין מדרום לנחל שורק יש חשיבות רבה. המסגד מאפשר לנו ללמוד על אופייה התרבותי של ארץ ישראל מהמאה ה-15 (תקופת בניית המסגד) ועד כמעט לקום המדינה. את איתור המקום כמסגד של נבי רובין ולא כקבר של ראובן בן יעקב מבססים הארכיאולוגיים בין היתר (ולא רק) על סיפור המקרא. המקרא מציין את מקום קבורתם של כ-60 אנשים בעלי שם בלבד. שאר האישים המוזכרים בשמם במקרא אינם זוכים לציון מקום קבורתם וכך גם מקום קבורתם של כל בני יעקב. במקרא מסופר על מותם וקבורתם של בני יעקב במצרים ולא בשטח הארץ. המסורת הערבית העממית היא המייחסת למקום את אתר קבורתו של רובין הלא הוא ראובן. כמובן שאין סיבה לקלקל שמחות של אלפי אנשים, גם אם את קברו של נבי רובין ניתן למצוא בעוד שני אתרים שונים בארצנו (הראשון בכפר בצפון הארץ, בין שומרה לכפר מנחם,אשר נשא את אותו השם, והאתר השני בצפון מזרח השומרון באזור נחל בזק).

על פי כתובת שנמצאה על פתח הקבר, המסגד נבנה באמצע המאה ה-15 – התקופה הממלוכית. בכתובת נכתב "בשם אללה הרחמן, הרחום. ציווה לבנות הקבר המבורך הזה, הוד מעלתו הנעלה סייף א-דין תמראז אלמודי אלאשרפי, מושל מחוז עזה על נביא אללה רובין השלום". הדמות המוזכרת בכתובת, שהוצאה להורג באלכסנדריה ב-22.12.1437, ידועה ממקורות אחרים המשויכים לתקופה מקבילה. בין היתר היה מושל צפת.

בתקופת הממלוכים נבנה, ככל הנראה, חדר הקבר בלבד. בתקופה העות'מאנית נבנה המתחם סביב חדר הקבר כולל המסגד והחומה (הצריח קרס בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת). בנייה אחרונה באתר התרחשה בתקופה הבריטית אשר הרחיבה את שטח המתחם סביב לקבר.

עיקר המידע על הפעילות באזור נבי רובין שייכת למאה ה-20. באזור המסגד היו ידועות חגיגות ושמחות אשר אופיין השתנה מאופי דתי בו נוכחים רק גברים לחגיגות ושמחות עממיות הפתוחות לכלל המשפחה כולל נשים וילדים. החגיגות התקיימו בעיקר בקיץ בין החודשים יוני לספטמבר. בשיא פריחתו של האתר הגיעו לחגיגות למעלה מ-40 אלף איש. למעשה, היווה המקום מואסם (עלייה המונית לקבר) שני בחשיבותו בארץ ישראל לאחר המואסם לנבי מוסא הגדול ממנו. לא רק מערי הסביבה (רמלה, לוד, יפו, עזה) והכפרים בסביבה הגיעו למואסם בנבי רובין. גם מלבנון (צור וצידון) ואפילו ממצרים הגיעו נציגים לחגיגות ההמוניות שהיו מושא גם לסקרנותם של היהודים. ס. יזהר ב"סיפורי מישור", מתאר את החגיגות בנבי רובין דרך עיניו של ילד: "מסע אחד בלתי נשכח, מסע לילי לרובין, לחגיגות בחולות, למחולות העם, בשלהי הקיץ. היינו שועטים... אל החולות שמעבר לנחל ובאים אל נבי רובין, לחזות, לאור המדורות, פנסי "לוקס" ושאר מיני אורים, ואפילו חשמל, בשחקת המחולות, בכרכורי הדרווישים, בדוכני המתיקה הצבעוניים. והריקודים: אותו מעגל בלתי נגמר, בלתי נלאה, מכושף העיניים...... עד כי הסובבים, נשימותיהם נעשות כבדות... ומעגלות של יילל ותופים.... עד אשמורת שלישית".

אתר נבי רובין ממוקם בלב השאריות האחרונות והמועטות של דיונות החול של אזור חולות פלמחים. רוב האתר בנוי מחומר מקומי. החומה – סלעי כורכר, המלט – מעורבב בזיפיף וצדפים. גם חלקו של השער הצפוני בנוי מאבני כורכר בשילוב אבני גיר. אזור נבי רובין, ולמעשה כל אזורי החולות שמצפון ומדרום לשפך נחל שורק היו נתונים במשך שנים רבות ללחצי כריית חול חוקיים ופיראטיים, ולמעשה היוו את אחד מאתרי כריית החול (או גנבתו) הגדולים והחשובים במרכז הארץ. את עקבות כריית החול ניתן למצוא במגוון צורות. ראשית, הטופוגרפיה של האזור הונמכה בעשרות מטרים כתוצאה מהכרייה. באזורים מסוימים ההבדלים בגובה הטופוגרפי בין גובה פני הקרקע כיום לבין הגובה בעבר יכול להגיע ל-50-60 מטר. שנית, כרייתם של החולות יצרה שלל דרכי אורך ורוחב באזור אשר הפכו לאתרי פסולת בניין בלתי חוקיים בעיקר באזור הדרומי של השטח (בצמוד לכביש יבנה – פלמחים). שלישית, כריית החולות והפגיעה בנוף החולות המקורי, מקנה יתרון אקולוגי למינים פולשים כדוגמת טיונית החולות (הטרוטקה) ושיטה כחלחלה. כיום, רב במספר מצומצם של אזורים לא ניתן למצוא את שני מינים אלו בצפיפות גבוהה יותר או גבוהה פחות. רביעית, מאזור עם דיונות וחול נודד הפך האזור לבית גידול המאופיין בעיקר בחול מיוצב או מיוצב למחצה. השינוי האקולוגי באופיו של השטח גורם לדחיקתם של מינים "אוהבי חול" בפי העם, או פסמופילים בלשון המדענים. לדוגמה, אוכלוסיית שני מיני מכרסמים קטנים כדוגמת ירבוע החולות וגרביל החולות (מינים פסמופילים) נפגעה, נפגעת ותמשיך להיפגע משינוי אופיו של בית הגידול החולי והפיכתו לבתי גידול של חולות מיוצבים ולא חולות נודדים.

את ההבדל באופיו של בית גידול ייחודי זה של חולות במרכז הארץ, ניתן ללמוד גם מסיפורו הטראגי של מטוס מסוג ארו-ואן אשר עשה את דרכו האחרונה בלילה שבין ה 17.7.1948 ל 18.7.1948 מסדום הנצורה לתל אביב המופגזת מהאוויר על ידי המצרים. מסיבה שעדיין לא ברורה עד עצם היום זה, לא הצליח הטייס (בוב ספנטר – טייס נוצרי אמריקאי) לנחות בשדה דב אלא ביצע נחיתת אונס בחולות נבי רובין. על פי דיווחם של שניים, מתוך שלושת הניצולים, המטוס נתקע בגבעת חול גבוהה והתרסק. שאר ארבעת הנוסעים והטייס נרצחו על ידי כנופיית פליטים ערבים אשר קברו את גופותיהם בדיונות החול הטובעניות שהיו מנת חלקו של האזור בעבר. כיום, יש להשקיע מאמץ גדול וזמן רב על מנת למצוא גבעת חול גבוהה או דיונות חול טובעניות באזור פלמחים, וגם אז, לא בטוח שהן תמצאנה.

קבר נבי רובין מהווה חלק מגן לאומי נחל רובין – שפך נחל שורק. מחורשת הצנחנים (הנמצאת על כביש צומת עין הקורא – קיבוץ פלמחים) הנטועה מערבית לגשר נחל שורק יוצא מסלול רגלי לאורך גדת הנחל ועובר בין שאריות של דיונות וצמחיית חולות לכיוון קבר נבי רובין. המסלול מעגלי, פשוט, קל ונחמד. נקודת היציאה היא חורשת הצנחנים הנמצאת לצידי כביש 4311 (יוצא מצומת עין הקורא לחוף פלמחים). בחורשה (המושקעת מבחינת אביזרי בילוי, ומוזנחת ברמת ניקיונה) יוצאים שני סימוני שבילים איתם ניתן להגיע לנבי רובין. הראשון מסלול כחול יוצא מתוך החורשה ופונה מזרחה לאורך הערוץ של נחל שורק ומגיע לנבי רובין. השני, סימון ירוק, יוצא דרומה מהחורשה ולאחר כמאה מטר פונה מזרחה ומתפתל בין חולות פלמחים המעוטרים בצמחיה אופיינית לבית הגידול החולי והכוללת את הרותם, הלענה, המישיין, ידיד החולות, כוכב החולות וכמובן בשני המינים הפולשנים, שיטה כחלחלה וטיונית החולות (שהילד הביא...). שני השבילים נפגשים בנבי רובין, כך שניתן להתחיל באחד ולסיים בשני, או להיפך. הטיול באזור זה דורש תיאום מראש עקב היותו בתוך שטח אש.

לדברי עופרי הררי, פקח הרשות באזור, בשנים האחרונות נוספה בעיה חדשה המאיימת על שימורו של האזור בכלל ושל אתר נבי רובין בפרט. לא רק פסולת בניין נזרקת בשטח, אלא גם אשפה של מטיילים. לאחרונה קיימת מגמת עלייה במספר היהודים העולים לרגל לנבי רובין. את עקבותיהם ניתן לראות בכתובת (גרפיטי) אותם הם משאירים על הקירות של המבנה, אשפה וכן כמויות נרות נשמה המושארים במקום ויוצרים מפגע סביבתי.

ללא פיקוח, שמירה, טיפוח ושיקום של אזור ייחודי זה, גם המעט שנשאר בבית הגידול המופלא של חולות פלמחים יעלם בין ערימות פסולת הבניין, וגלגלי רכבי השטח.

לסיום, אם הייתי אברהם אבינו ואם היה בכוחי להחזיר את גלגלי הזמן לאחור הייתי מבקש מהקדוש הברוך הוא שישנה את הברכה המפורסמת ובמקום "...וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם (בראשית כב, יז), ישאיר כבודו רק את החלק הראשון "... וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, כי חול כבר לא נשאר....