הכתבה מתוך עיתון חי - המגזין הישראלי לבעלי חיים 
                            (www.mypet.co.il)


פעם, אומרים שהיה פה אחרת. פעם, אומרים שהיה כאן אוקיינוס של חול. פעם אומרים שהיה כאן ים צהוב של חולות – ימין ושמאל רק חול וחול. פעם, אומרים שהיו כאן המון דיונות וחולות נודדים. פעם אומרים שיכולת לראות המון יצורים פסמופילים (יצורים אוהבי חול) אפילו באזור מרכז הארץ, באזור חולות חולון. פעם. היום כבר לא.

היום כבר אין אוקיינוס של חולות. היום כבר אין מקום שמימין ושמאל רואים רק חול וחול (אלא מקום שמימינו ושמאלו רואים עמודי חשמל, גניבת חולות, פסולת בניין, מינים פולשים, רכבי שטח, לכלוך מטיילים ועוד). היום כבר כמעט ואין דיונות. היום כמעט ואין חולות נודדים והיום כמעט ואין את אותם יצורים פסמופילים במרכז הארץ.

ההתייחסות לחול, לחולות הנודדים, לדיונות החול דומה ליחס שקיבלו הביצות בישראל. מטרה אחת היתה לפטרוני הארץ לאורך כל הדורות, גם לפני שהוקמה המדינה. מצד אחד למגר את הביצות מצד שני לכבוש את הים הצהוב של החולות. הרי חול לא יכול לתרום / לסייע / לעזור או להיות פרודוקטיבי עבור העם היושב בציון. לכן, יש לפעול בכל דרך אפשרית לעצור את תנועת החולות, לייצב את הדיונות ולהעלים את אחד מבתי הגידול המיוחדים בארצנו.

בית גידול הכולל מגוון רחב של יצורים פסמופילים וכאלו שאינם פסמופילים מובהקים אשר במהלך האבולוציה שרדו והותאמו לחיים בסביבה החולית. גדולים כקטנים, יונקים כזוחלים, עופות וחרקים, לכלל היצורים החיים בחולות התאמות (לעיתים דומות ולעיתים שונות) להתמודד עם בית הגידול החולי ההולך ונעלם מנוף ארצנו. היעלמות של בית הגידול החולי גורר אחריו את היעלמותם של שלל מינים הפסמופילים האמיתיים וכאלו ש"מתארחים" בחולות. מינים, אשר חלקם היו אנדמיים רק לארצנו.

חול הוא תוצר בלייה של סלעי גרניט שמקורם באפריקה. לארצנו הם "עלו" בסיועם של הנילוס וים תיכון. תוצר הבלייה העיקרי של סלעי הגרניט שהצליח לשרוד במסע הארוך מאפריקה לישראל הוא המינרל הקוורץ (SiO₂) המורכב מאטום של צורן ואטומים של חמצן. בדומה לעליה האנושית לארצנו, כך גם החול. פעם עלו לישראל רבבות של עולים מכל התפוצות והיום כבר לא. כך גם החול. פעם "עלה" הרבה מאוד חול לארצנו, אבל כיום מיעוט של גרגרי קוורץ חדשים מגיעים לחופי ארצנו בעיקר עקב סכירת סכר אסואן במצרים. אבל אין מה להאשים רק את המצרים. גם התרבות מבנה החוף (מרינות, שוברי גלים וכדומה) הנבנים לאורך חופי ארצנו גורמים להתמעטות בהגעת חול חדש.

אחד ממאפייני החולות הוא גרגרי הקוורץ הבלתי מלוכדים ממנו הוא עשוי. חוסר ליכודו של החול גורם להרגשת השקיעה בחול. הולכים על החול אבל שוקעים. כל מי שצעד על חול יבש בחוף הים מכיר את הרגשת השקיעה. הרגשה של גרגירי החול החודרים לבין אצבעותינו. כל מי שחזר מחוף הים מכיר את ההרגשה של "אכילת גרגירי החול". גרגירי חול בכריך. גרגירי חול בחטיפים, גרגירי חול עם הפירות. גרגירי חול עם ... ועם... ועם... אכילת החול משולבת תמיד עם גריסת גרגירי הקוורץ בין השיניים והשמעת קולות ניפוץ בפה. גם את ההרגשה שהחול מצא כל חור אפשרי בגופנו על מנת להיכנס אליו, כל אוהבי חוף הים מכירים.

אז מה עושים עם גרגירי החול? מה עושים כדי למנוע את השקיעה בחול? אחד הפתרונות הוא על ידי הרחבת שטח הפנים של האיבר שבא במגע עם החול. לדוגמה, אצל שנונית חולות (מין של לטאה) ניתן להבחין באצבעות ארוכות מכוסות קשקשים המונעות את שקיעתה בחול. גם גרביל החולות "מרחיב" את רגלו. לגרביל החולות יש שערות רבות על כף הרגל דבר ההופך את רגלו של הגרביל לרגל שעירה. לא רק קשקשים ושערות מאפשרות את הרחבת הרגלים ומניעת השקיעה. ל"ספינת המדבר" הגמל התאמה דומה ללא "אלמנטים" מרחיבים. פרסות הגמל רחבות יחסית לרוחב רגליו. רוחבן מהווה התאמה לאותה מטרה – מניעת השקיעה בחול.

פתרון אחר להתמודדות עם גרגירי הקוורץ האווריריים הוא "לשחות" בתוכם במקום להילך מעליהם. נחושית החולות (משפחת החמטיים) היא לטאה אשר את מרבית זמנה מבלה תוך כדי "שחייה" בתוך החול. והיא ונחש החולות מסוגלים "לשחות" מתחת לפני הקרקע ולעלות חזרה מעל פני הקרקע לאחר מספר מטרים. לראשה של הנחושית חולות מבנה יתדי המקל על החפירה בחול. אבל אין זו התאמתה היחידה לגרגירי הקוורץ של נחושית החולות. לנחושית החולות, לסטות א - סימטריות בגודלן. הלסת העליונה חופה על התחתונה על מנת למנוע את חדירת גרגירי החול לפה. אבל אין זה נגמר רק בלסתות. העיניים קטנות. האוזניים, שהם למעשה רק מפתחי אוזניים (ללא אפרכסת) שקועות בעור ומכוסות קשקשים רבים המונעים את יכולת חדירת גרגרי הקוורץ לתוך האוזניים. יכולתה של הנחושית "לשחות" בחול מתבטאת גם ברגליים המנוונות והקטנות אשר כמעט אינן משמשות להליכה. מין אחר אשר נוטה להיעלם כמעט לחלוטין בתוך החול הוא העכן הקטן. את המעבר ממקום למקום עושה העכן הקטן על פני החול אבל כאשר הוא רעב, את מזונו הוא לוכד תוך כדי יצירת מערב. העכן הקטן מתחפר בחול תוך כדי תנועות פיתול מהירות. כל גופו מכוסה בחול למעט זוג עיניו. בצורה כזו צופה העכן תוך כדי הסוואה מוחלטת על כל תנועה על פני החול. ברגע המתאים מכיש העכן המוסתר את הטרף הנע בקרבתו.

תכונה נוספת של גרגירי הקוורץ היא הולכת חום גרועה. כל מי שטייל על חוף הים ביום שמש הרגיש שפני החול חמים אם לא לוהטים בעוד כאשר הרגל שוקעת, אפילו מספר ס"מ מועט, בחול, גרגירי הקוורץ נהפכים קרירים ונעימים. הבדלי הטמפרטורה בין פני השטח לעומק של 10 ס"מ בעומק או בגובה של 10 ס"מ מעל פני הקרקע יכולה להגיע להבדל של עשרות מעלות. ההתאמה של מגוון רחב של יצורים מכל הקבוצות (זוחלים, חרקים, יונקים ועוד) היא הרחקת הגוף מהקרקע שיכולה להגיע גם ל 60⁰C ויותר. לדוגמה, הכח האפור, הלטאה הגדולה ביותר בארץ (שפעם נצפתה גם החולות חולון וכיום כנראה שרידים בודדים בלבד שרדו באזור שטח אש 24 מדרום לבת ים), שחאורית (מין של חיפושית), נמלה נווטת ועוד.

חוסר ליכודם של גרגירי החול יוצר בעיה נוספת. בעזרת אנרגיית הרוח החול היה "נוסע" (או לפחות פעם "נסע" והיום כבר לא), החול היה נודד ממקום למקום. תנועתו של החול גורמת לכיסוי וחשיפה. כיצד ניתן לבנות מחילה? כיצד ניתן למנוע מצב של כיסוי הבית על ידי החול הנודד? הפתרון העיקרי לבעיה זו היא חפירה של מחילות בסמוך לצומח המותאם גם הוא לבית הגידול החולי. אחת מהתאמות הצומח היא פיתוחה של מערכת שורשים ארוכה מאוד ועמוקה מאוד. מערכת זו גורמת לייצובו הראשוני של החול. לכן, מערכת שורשים זו מהווה את הבסיס למחילות. את מרבית מחילות היונקים הקטנים ניתן למצוא מסביב לאותה מערכת שורשים של הצמחים.

יש מינים המנצלים את החול רק בתקופה מאוד קצרה (אך משמעותית) בחייהם. לדוגמה: אלו הם שני מיני גזולים אשר מתחילים לבקר בארצנו בתקופה זו של השנה. הכוונה לשני מיני מבי ים. הראשון החום והשני הירוק. מינים אלו חוזרים לחול החופי בו הם הוטלו על מנת להטיל את ביציהם. הצבות עולות בלילות על לחופים החוליים וחופרות בור בו הן מטילות את ביציהן (לעיתים למעלה מ – 100 ביצים), מחסות את הקן עם חול רך וחוזרות חזרה לים.

יש גם מינים החיים בחולות והם חסרי התאמה לחולות. אז מדוע הם חיים בחולות? כי מזונם נמצא בשפע. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא המטבעון המדברי. מין של נחש ממשפחת הזעמניים. למטבעון יכולת מוגבלת של תנועה בחולות נודדים. אך זמינות המזון וכמותו הרבה מאפשרים לו לשרוד בבית גידול מיוחד זה.

מבין נציגי סדרת העופות ניתן למצוא לא מעט מינים המנצלים את החולות. מינים אלו אינם נחשבים כפסמופילים מובהקים. הם חסרי התאמה מיוחדת לחולות (כדוגמת המטבעון המדברי) אך בדומה למטבעון המדברי, מנצלים הם גם את בית הגידול החולי. אחד המינים הוא כרוון (סדרת חופמאים). צבעי ההסוואה של כרוון (חום חולי, כרם וצהוב) מאפשרים לפרטים ל"היעלם בשטח" החולי. תפוצתו המקורית כוללת אזורים נרחבים: תפוצתו משתרעת מהאיים הקנריים, צפון אפריקה וספרד, דרך ארצות הים התיכון, מרכז אירופה ואסיה ועד להודו ולבורמה. רגליו של הכרוון יחסית גבוהות ומאפשרות לו הליכה נוחה על פני הקרקע. התאמה נוספת של הכרוון לבית הגידול החולי היא התאמה התנהגותית. בשעות היום החמות נח הכרוון בצל שיחים ובשעות הלילה יוצא לאתר את מזונו הכולל מגוון רחב של יצורים (חרקים, זוחלים ומכרסמים).

גם לחרקים התאמות שונות לבית הגידול החולי. לצרגב החוף (משפחת החגביים) צבע חום אדמדם כצבע חול חמרה. החולון המתחפר (משפחת החגביים) פיתח התאמות רבות לבית הגידול החולי. ראשית, הוא "צולל בחול". בדומה לעכן הקטן, כל גופו מחופר בחול, רק עיניו ומחושיו בולטים החוצה. גם צבעו הבהיר (בגווני החול) מאפשר הסוואה כמעט מושלמת. בדומה למינים אחרים גם לו יכולת חפירה טובה בעזרת דורבנות הנמצאים ברגליו האחוריות.

מגוון כה רב של מינים שקצרה היריעה מלהכיל. מינים מיוחדים אשר חייהם תלויים בצורה כמעט מוחלטת בחול, חול נודד ודיונות עומדים להיעלם מנוף ארצנו. כרייה חוקית ובלתי חוקית, מינים פולשים (טיונית החולות ושיטה כחלחלה) פעילות מוטורית, פסולת בניין, טריפה של חתולים וכלבים ועוד גורמים לאחד מבתי הגידול המיוחדים בארצנו המשלב להיעלם. על פי החוקרים כמחצית מהמינים החיים כיום במישור החוף בבית הגידול החולי עתידים להיעלם בקרוב. ומה יהי על ילדנו? נכדנו? ניננו? להם לא מגיע לראות כוח אפור, נחושית החולות, גרביל החוף, שועל החולות ועוד? להם לא מגיע ליהנות מבית גידול חולי? להם לא מגיע להתענג על דיונת חול? על פי דרך התנהלותו כיום, והכוונה למבוגרים שבינינו, כנראה שאנו חושבים שלא מגיע להם ליהנות מים של חולות, כי אחרת לא ניתן להסביר את התנהגותנו המזלזלת, השחצנית, חסרת ההתחשבות, חסרת הפשרות, הרואה את ההווה בלי טיפת מחשבה לעתיד בכל הקשור לבית הגידול החולי.