באדיבות מגזין עיתון חי מבית מוטו תקשורת
www.ifeel.co.il/haimag

"חופים הם לפעמים געגועים לנחל. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו עם לב שבור של חול ואבן. והאדם, והאדם הוא לפעמים גם כן יכול להישאר נטוש ובלי כוחות ממש כמו חוף". את מילות השיר כתב נתן יונתן ב- 1943 והוא לאו דווקא התכוון לחוף הים אלא לנחל חדרה הגווע בחולות ואינו מגיע לים. אך אין תיאור טוב יותר של מצבם של החופים בארצנו מאשר לב שבור של חול ואבן, ואולי לב שבור של חול ואבן ופסולת ואשפה וטרקטרונים וג'יפים ומרינות ו- 60 מיליון מבקרים ומצוקי כורכר מתפוררים, שכחתי משהו?

חוף חדרה, שעליו כתב יונתן את שירו, היה פתוח לציבור עוד כ- 30 שנים לאחר כתיבת השיר. הוא נסגר ב- 1973, כשהחלו עבודות ההקמה לתחנת הכוח בעיר. חוף זה הוא אחד מתוך 31 קילומטרים של חופי ים שסגורים לציבור הרחב. 31 קילומטרים מתוך 197 קילומטרים של חופי מדינת ישראל. ומה עולה בגורלם של היצורים שמצאו בחופי ישראל בית גידול? גם להם אין שקט. ולמרות הכל תוכלו לראות שעושר המינים בחופי ישראל עדיין מרשים ביותר, ובכלל בל נשכח שחופי ארצנו הם מפלט גם עבורנו.

מצילים את פלמחים

החוף שזכה לכותרות הרבות ביותר בתקופה האחרונה הוא חוף פלמחים, השוכן במישור החוף הדרומי, מדרום לראשון לציון ולנחל שורק. המיוחד בחוף הוא השילוב המופלא בין חוף חולי לאזורי כורכר וטבלאות גידוד, היוצרים עושר רב של מינים ימיים. בחוף יש שטח באורך של כ- 200 מטרים המלא שברי צדפות. לא חול, לא כורכר - רק שברי צדפות. ויש האומרים שמי שלא ראה שקיעה בחוף פלמחים לא ראה שקיעה יפה מימיו. מבחינה זואולוגית בחוף פלמחים נמצאו העדויות המאוחרות ביותר לכוח אפור (Varanus griseus) הצפוני ביותר בארץ. סיפורו של חוף זה מגלם את סיפורה של מדינתנו על מוסדות התכנון שלה ועל חוקיה. נתחיל במצב החוקתי. החוק קובע "לא ייגבו דמי כניסה למקום רחצה בים, בנהר או באגם, אלא אם נקבע חלק סביר של אותו מקום, שהגישה אליו נוחה, לכניסה בלי תשלום". ניסיתם לחנות בכניסה לחוף פלמחים וללכת ברגל לחוף עצמו? מחסום התשלום כה רחוק מהחוף, שיוצא החשק להגיע לחוף. נמשיך במוסדות התכנון. חוף פלמחים שייך למועצה אזורית גן רווה. בשנת 2000 קידמה המועצה (לזכותה יש לומר שעל פי חוק) בניית כפר נופש במרחק של 30 מטרים מקו המים, שהקמתו הייתה סוגרת לחלוטין את המסדרון האקולוגי המערבי שבאזור זה. העצוב בכל הסיפור הוא שתוכנית כפר הנופש סותרת את ההנחיות שנתנו בתמ"א (תכנית מתאר ארצית) מספר 13 – תכנית המתאר הארצית לחופי הים התיכון שאושרה בשנת 1983, שקובעת שאין לבנות במרחק של פחות מ- 100 מטרים מקו החוף. אז איך זה שיד ימין אינה יודעת מה שיד שמאל עושה? מבולבלים? גם אנחנו. ב- 2008 החל מאבק ציבורי נגד תכנית הבנייה בחוף. המאבק היה מופת ודוגמה לאכפתיות ציבורית וסביבתית, והחלה בו נערה חביבה בשם עדי לוסטיג. ביוני 2008 קבע מבקר המדינה שהליכי התכנון, הבנייה והאישורים שהתקבלו עבור הקמת כפר הנופש בפלמחים כנראה לא היה כסדרם. ביוני 2010 החליטה ממשלת ישראל להמליץ לוועדת התכנון והבנייה לבטל את בניית כפר הנופש ולהשאיר את החוף פתוח לציבור (למעט תשלום בכניסה עבור חניה). פעילותה של לוסטיג עם הוועד להצלת חוף פלמחים זיכתה אותם בפרס הגלובוס הירוק לשנת 2010. לאחר ביטול הקמת כפר הנופש יש כוונה להפוך את החוף לגן לאומי. נקווה שהגן הלאומי יהיה פתוח לקהל ולא נדרש לשלם בו דמי כניסה.

המאבק על ניצנים ובצת

אחד החופים שידוע בחולותיו היפים ושעלול לשנות את פניו הוא חוף ניצנים. חוף זה, הנמצא מדרום לאשדוד ומצפון לאשקלון, הוא חוף של גרגרי קוורץ עם מינרלים גיריים נוספים. אורכו כשמונה קילומטרים, והוא אחת מיחידות החול החשובות בדרום הארץ. למרות זאת, חולותיו נפגעו קשה מהקמתה של המרינה באשקלון ב- 1998, שבעצם חוסמת את הסעת החול שיובא בעבר לחוף. ומה בעתיד? תכנית לבניית כפר נופש בחוף אושרה במסגרת תכנית מתאר, ומקודמת בימים אלה על ידי מנהל מקרקעי ישראל. בסוף 2009 הועברו ליזמים הנחיות לעריכת תסקיר השפעה על הסביבה, במסגרתו יבחנו החלופות להקמת כפר הנופש. כבר בעשור הקודם ניתן אישור לתכנית של בניית כפר נופש בחוף בצת. מאז נתון חוף זה, הצפוני ביותר בישראל (בסמוך לראש הנקרה), גם הוא בסכנת פיתוח. אמנם זהו חוף קטן למדי, אורכו כ- 800 מטרים ורוחבו כ- 100 מטרים בלבד, אבל ייחודו הוא במספר ההטלות הגבוה ביותר של צבי הים בארץ (בעיקר צב הים החום). בשיא העונה עלו על החוף 24 צבות! ובנו בו את קניהן. בחוף ממוקמת אחת מחוות ההטלה של הצבים שאליה מעבירים את הקנים מחופים סמוכים, כדי לאפשר שמירה יעילה יותר ולמנוע פגיעה בקנים.

בשנים האחרונות נהפכו צבי הים ל"מלכי" החולות, אולם תחילת המאבק להצלתם מחזיר אותנו שנים רבות אחורה. ב- 1956 החל יגאל סלע, אז עוד חבר קיבוץ ראש הנקרה, במאבק על שמירת חופי החול של ישראל מטעמי סקרנות בלבד. סלע צפה לראשונה בתופעה מעניינת על החוף החולי - עקבות גדולים שלא ראה בעבר. כל ניסיונותיו לגלות מי השאיר תוואי לוואי מרשים כל כך על חוף הים החולי בראש הנקרה עלו בתוהו. הוא החליט לצאת למארבי לילה, ואז גילה שהעקבות שייכים לצבות ים העולות לחוף כדי להטיל ביצים. עם השמחה הגדולה על פתרון התעלומה החל לחלחל החשש מעתידן של הצבות, שכן באותן שנים הייתה פעילות כריית הזיפזיף בחוף הים בשיאה עקב תנופת הפיתוח והבנייה, שהואצו מגלי העלייה הרבים. הסימנים לפגיעה בצבות היו ברורים - נראו מסלולי עקבות מפותלים ומבולבלים והשיא היה שנמצאו עקבות ללא קני הטלה. כשמונה שנים לאחר מכן חוקק חוק הזיפזיף שאסר על כריית הזיפזיף בקו המים, אולם המאבק להצלת צבי הים לא הסתיים. כיום ממשיכה רשות הטבע והגנים בפרויקט לשמירה על צב הים החום (Caretta caretta) והירוק (Chelonia mydas), ובראש הפרויקט עומד יניב לוי, בחור צנוע ונמרץ ששולט ביד רמה בכל הפעילות (כמובן עם עוזרים ומתנדבים). אז מה יהיה עם החוף הייחודי של חוף בצת? על שטח החוף קיימת תוכנית מלפני כעשרים שנה. תוכנית לפיתוח כולל כפר הנופש המפורסם. אך יש לזכור, אנחנו נמצאים כיום בשנת 2011. מאז 1992, עבר חוק החופים, מודעות הציבור עלתה, הרצון לחופים פתוחים לקהל הרחב נמצא בעיבורו של המאבק על החופים. לא יתכן מצב בו קומץ יזכה בחוף על חשבון הציבור. המודעות הסביבתית והמאבקים הסביבתיים עושים את שלהם. לאחרונה נודע שמנהל מקרקעי ישראל יפעל לבטל את המכרז לבניית כפר הנופש. על עגלת המאבק וההצלחה הסביבתית עולים הרבה וזה מצויין. בניהם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן. ארדן מנסה גם הוא זה זמן מה למנוע את הבנייה בחוף ומגבש הצעה לשינוי ייעוד הקרקע של החוף הצפוני היפהפה מתיירות לשטח ציבורי פתוח, כדי שאי אפשר יהיה לבנות בו.

מפגשים עם בעלי חיים

בהליכה עם כיסא ושמשייה ביד לעבר אחד מחופים אלה בוודאי לא תיתקלו בבעלי חיים רבים, אולם דעו שסביב מתקיים עולם חי מופלא ומגוון. חופי החול של ישראל מיוחדים מבחינה אקולוגית. את מיני היצורים החיים בהם מכנים פסמופילים (אוהבי חולות). זאת ועוד, בית הגידול החולי לאורך חופי ישראל, גם אם הוא נמצא בצפונה של ארצנו, מדמה מבחינת תנאיו הסביבתיים בתי גידול מדבריים דרומיים. לכן, לא פעם ניתן לראות חדירה של מינים מדבריים לרצועת החול החופית של ישראל גם אם מדובר על חופי חיפה או עכו הממוקמים בצפונה של ארצנו. אחת הדוגמאות המרהיבות למין שמוצאו סהרו – ערבי (זאת אומרת מאזורי המדבריות שמדרום לארצנו) הוא כוח אפור (Varanus griseus). הכוח האפור, שהוא גדול הלטאות בישראל היה מוכר לאורך חופי ישראל. עד לפני שנים אחדות התקיימה אוכלוסייה של מין אפילו בחולות חולון. כיום, עקב הפיתוח והצטמצמות בית הגידול החולי נעלם המין ממרבית בתי הגידול החוליים הצפוניים בהם ניתן היה לצפות בו. מינים נוספים אשר מקורם דרומי ו"עלו" צפונה הם מדברית פסים (Mesalina olivieri), נחש חולות (Lytorhynchus diadema) ומטבעון מדברי (Spalerosophis diadema). לא רק זוחלים עשו את דרכם צפונה גם מיני יונקים עשו דרך דומה. לדוגמה  גרביל חולות (Gerbillus pyramidum), גרביל החוף (Gerbillus andersoni Allenby), מריון חולות (Meriones sacramenti) וירבוע מצוי (Jaculus jaculus). סמוך לחופים אלו תוכלו לפגוש ביצורים כאלה וגם במינים ג'נרליסטים (השורדים בתחום רחב של תנאים) -  ארנבת שדה, שועל מצוי, חוגלת סלעים, כרוון, שלו נודד, בז מצוי ואת הסרטן חולון החוף, שאוכלוסייתו מידלדלת בגלל נסיעת רכבי 4*4. בחולות ובכורכרים מסתתרים גרביל החוף ושנונית השפלה - הזוחל היחיד הנחשב לאנדמי למישור החוף, מינים ים תיכוניים דוגמת זיקית ים תיכונית, קמטן וארבע קו מובהק, ומבין עופות של חופים או מקווי מים מעופפים סביב שלדגון גמדי, פרפור עקוד, לבנית גדולה וקורמורן גדול. את הצבי המצוי אפשר לראות בניצנים ובפלמחים וכן את הכוח האפור, שנונית החולות, נחושית החולות, גרביל חולות וירבוע מצוי, שצפייה בהם מוגבלת לחולות בלבד.

אבל אם אתם חושבים שרק בעלי החיים עלולים להיפגע, אתם טועים. גם אנחנו נפגעים, ובעיקר בכיס. לפי רשימות משרד הפנים, לאורך הים התיכון משתרעים 93 חופים. 84 מהם אמורים להיות פתוחים לציבור ורק בתשעה (אכזיב, שבי ציון, גלי גליל, ארגמן, דור, הצוק, פלמחים, ניצנים וזיקים) מותר לגבות עשרה שקלים בכניסה. אז למה בביקור האחרון שילמנו 30 שקלים בכניסה? ולמה גבו תשלום גם עבור כניסת הרכב ועל השירותים? הסיבה לכך היא שהחוק פרוץ וכל אחד עושה בחוף הים כבשלו. עד מתי? גם אנחנו שואלים.

ונסיים באווירה אופטימית. בין ההצלחה של שנות השישים (חוק הזיפזיף) להצלחה של 2008 (חוף פלמחים) הושגה חקיקה מרשימה עבור הגופים הירוקים שמטרתה לשמר את הסביבה החופית שלנו. ב- 2004, לאחר מאבק ארוך וממושך, חוקקה מדינת ישראל את חוק שמירת הסביבה החופית, שלו שלוש מטרות עיקריות: להגן על הסביבה החופית (טבע, נוף ומורשת), לשקמה ולשמרה. לשמר את הסביבה החופית לתועלת הציבור ולהנאתו כיום ולדורות הבאים, ולפתח שימוש בר קיימא של הסביבה החופית. נוסף על כך, הוקמה ועדה מיוחדת במוסדות התכנון שתבחן את כל תכניות הפיתוח הקשורות בסביבה החופית. לשמחתנו המגמה כיום כלפי החופים חיובית ונוטה לשימור ולשימוש חופשי של הציבור בהם. תנועה אטית, קשה, מרגיזה, רצופה אינספור מלחמות, אבל יש אור בקצה המנהרה - הגופים הירוקים אינם נחים לרגע, רשות הטבע והגנים פועלת נמרצות כדי להכריז על שמורות חוף ושמורות ימיות והחברה להגנת הטבע מתנגדת לתוכניות הבנייה ונלחמת לשימור מרחב החולות. והחשוב מכל – הציבור כיום מבין שהוא יכול לגרום לשינויים ולהוביל מאבקים לשימור על חופי ארצנו.