הכתבה פורסמה בעיתון חי

אדם יצא לטיול בג'ונגל. נהנה ממראה החיות המקפצות בין העצים, עקב אחר ציפורים נדירות והתענג על סימפוניית צליליהיער. לפתע, פגש קוף שעמד לידו ובחן אותו בעיניים סקרניות. האיש פנה בנימוס את הקוף, בירך אותו לשלום והתעניין בשלומו. הקוף התגלה כידידותי והציע לאיש להתלוות אליו לסיור ביער. "אתה יודע", פנה האיש אל הקוף, "יכול להיות שאנחנו קרובי משפחה". הקוף מתעניין והאיש ממשיך: "יש אצלנו אחד האומר שבני האדם נולדו מן הקופים לפני שנים רבות. אולי אנחנו אפילו בני דודים". הקוף התלהב מבן דודו החדש והראה לו בחדווה את כל פינות החמד ביער. תוך כדי טיול הבחינו השניים באריה רעב המתקרב לכיוונם. האיש קפא תחתיו בתדהמה, רגליו נטועות למקומן בחרדה. אולם הקוף לא איבד עשתונות, גרר אותו אחריו ועזר לו לטפס על העץ הקרוב. האריה לא הרים ידיים. "איני זז מכאן עד שאחד מכם יורד, ואז אשחרר את השני". האיש הביט בקוף בחרדה, אך הקוף מיהר להרגיעו: "אצלנו לא נוטשים חברים - אל דאגה". כך ישבו השניים במשך שעות ארוכות על העץ, עצמותיו של האיש כאבו, הוא התעייף ורצה רק לתפוס תנומה קלה. הקוף הציע שכל אחד ינמנם לשעה קלה. כאשר אחד יישן השני ישמור - וחוזר חלילה. האיש עצם את עיניו לשעה קלה. כעבור שעה, שקע הקוף בשינה עמוקה והאיש עמד על המשמר. מחשבות זדוניות עלו בלבו של האיש: "אם אפיל את הקוף הישן למטה, האריה ייתן לי ללכת לחופשי!". הוא דחף את הקוף הישן, אבל הקוף התעורר מהר ולא אמר מילה. חזר וטיפס על אותו הענף שנדחף ממנו והמשיך לישון. האיש הרגיש נבזי וחוסר נעימות מהקוף. לאחר כמה שעות שקע האריה בשינה עמוקה. הקוף אחז בידו של האיש, הוריד אותו מהעץ והראה לו את הדרך לצאת מהיער. לפני שנפרדו לחש הקוף באזנו ואמר: "עשה לי טובה, אל תמשיך להסתובב ולהפיץ את השמועה שאנחנו קרובי משפחה - זה מעליב" (מקור אינו ידוע).

אז נכון, וכפי שטוען הקוף בסיפור, קיים קשר אבולוציוני בין האדם לבין הקופים. גם הקופים (ויש מגוון רחב של גופים) וגם האדם שייכים לסדרת ה'ראשוניים במעלה'. את המונח 'ראשוניים במעלה' העניק קרלוס ליניאוס, חוקר טבע שבדי, לסדרת הפרימטים (קופאים). המונח הוענק לסדרה זו בגלל הימצאו של 'נזר הבריאה', הלוא הוא האדם, בסדרה זו. את המונח 'השניים במעלה' קיבלו כלל נציגי מחלקת היונקים (שהאדם הוא חלק מהם) ואת המונח 'השלישיים במעלתם' קיבלו שאר בעלי החיים. אך מכאן ועד הטענה שפעם היינו קופים המרחק רב. כנראה שבעבר האבולוציוני של האדם והקופים הייתה קיימת 'חוליה חסרה' - שריד של יצור (לאו דווקא קוף) שאיש עדיין אינו יודע כיצד הוא נראה, מה הוא עשה, היכן הוא חי, מה הוא אהב, מה הוא אכל וכדומה. כנראה שמאותה 'חוליה חסרה' נוצר פיצול אבולוציוני ביננו לבין הקופים - פיצול אשר יצר התפתחות מקבילה - אנחנו התפתחו לכיוון מסוים והקופים במקביל התפתחו לכיוון אחר. התפתחות מקבילה זו שונה ממצב של התפתחות טורית בה הקופים התפתחו מ"החוליה החסרה" ואנחנו התפתחו מהקופים.

על מנת להבין מדוע לא היינו פעם שימפנזה, גורילה או קוף אחר, יש צורך לנבור בהיסטוריה האבולוציונית של סדרת הפרימטים. אז כך, בתוך סדרת הפרימטים קיימת תת סדרה הנקראת קופים צרי אף (יחד עם עוד שלוש תת סדרות אחרות). בתוך תת סדרה זו קיימת משפחה שנקראת משפחת קופי אדם (ההומינידים). משפחת קופי האדם כוללת שתי קבוצות – קבוצת ההומיננאים הכוללת את השימפנזה, הגורילה והאדם וקבוצה הכוללת את האורנגאוטנג. והחלוקה ממשיכה - קבוצת ההומיננאים נחלקת לשניים: האחת הגורילניים והשנייה הנקראת הומיניניים הכוללת את השימפנזה והאדם. בתוך קבוצת ההומיניניים קיימת חלוקה נוספת לשתי קבוצות. השימפנזים וקבוצת ההומינינים (הבדל של יוד), בה קיימים כל אבות האדם הנבון המודרני.

הדמיון בין האדם לקוף כנראה ואינו מקרי וזאת לאור תיארוכה של נקודת הפיצול האבולוציונית ביננו לבין שאר קופי האדם שהתרחשה כנראה רק לפני כשמונה מיליון שנה. הדמיון בין האדם לחלק מהקופים, בעיקר לקופי האדם, ניכר במבנה גופנו החיצוני. לדוגמה, שנינו הולכים זקופים פחות או יותר, הידיים התפנו לעיסוק משני ולאו דווקא לתמיכה הליכה וחיי החברה שלנו דומים. אולם הדמיון הרב ביותר ביננו לבין הקופים הוא הדמיון הפנימי. בחינת רצף הגנום האנושי והגנום של השימפנזים מלמד על דמיון כמעט מושלם בין שני הגנומים, זהות של 98.4% בין שני מינים שונים השייכים לסוג שונה – האדם לסוג הומו (Homo) והשימפנזה לסוג פאן (Pan). רק לשם השוואה ישנם מינים של ציפורים השייכים לאותו הסוג אצלם קיים דמיון של "רק" 97.1%. שוני נוסף קיים גם כמובן ביכולת הקוגניטיבית שלנו. לאחרונה התפרסם מחקר אשר השווה בין יכולתם הקוגניטיבית של תינוקות בני שנתיים לבין יכולתם הקוגניטיבית של קופי אדם אחרים כדוגמת השימפנזה והאורנגאוטנג. והתוצאות? אפילו התינוקות בני השנתיים נמצאו חכמים יותר מקופי האדם.

הקשר האבולוציוני בין האדם לקוף וההבדלים הקוגניטיביים בינינו (רמה קוגניטיבית גבוהה) לבין הקופים (רמה קוגניטיבית נמוכה) הובילו ליצירת מושג שגור ונפוץ בעולמנו. כמה פעמים אמרתם לחבר, לאח, לאחות וכדומה "אתה קוף אחרי בן אדם". אמרה זו מתייחסת ליכולתם של קופי האדם לחקות פעולות שונות שהאדם החושב המודרני מבצע. לא פעם בעומדנו מול כלוב קופי האדם בגן חיות אנו עושים פרצופים לקופים והם לא נשארים חייבים ועושים לנו פרצופים דומים. למה לא ניסתם לעשות פרצופים לאריות, או לפילים, או לג'ירפות? כי יכולתם הקוגניטיבית נמוכה עוד יותר משל קופי האדם.

גם בפולקלור קיימת התייחסות רבה לקרובי משפחתנו. על פי המסורת הסינית לדוגמה, הקוף היה אחד משתיים עשר החיות אשר נענו לבקשת הבודהה. כתמורה הוא העניק לכל אחת מהחיות את הכבוד להיות סמל לשנה בלוח השנה הסיני. על פי התרבות הסינית לקוף תכונות של חוכמה ויכולת המצאה אך גם תכונות של תחרותיות וחוסר רגישות לזולת. האנשים שנולדו בשנת הקוף (2004) נחשבים חזקים, בעל חוש פיננסי, שובבים לא קטנים ובעלי יכולת מניפולטיבית לא קטנה.

יכולות דומות

קיימות קבוצות של קופים כדוגמת האורנג אוטנג או הבבונים הנחשבים אינטליגנטים, ונצפתה אצלם התנהגות הנחשבת כאלטרואיסטית. אצל השימפנזים קיימות זה עשרות שנים עדויות לשימוש בכלים. השימוש בכלים עובר מדור לדור על ידי למידה של חיקוי. הדור הצעיר צופה בהוריו המשתמשים בגזעי עצים על מנת לפתח אגוזים וכך עושים גם הצעירים לאחר תרגול. זאת ועוד, דוגמה נוספת לשימוש בכלים היא השימוש בסולם. סולמות מלאכותיים אשר הוצבו במקומות שונים בכלוב ונועדו להעשיר את חייהם, סייעו לקופים להשיג אשכול בננות תלוי שללא שימוש בסולם אינו אפשרי. גם רמייה תועדה בקרב השימפנזים; הרמייה כללה השמעת זעקת אזהרה אשר הבריחה את שאר חברי הקבוצה בעוד הצועק נשאר לאכול את הבננות שנעזבו בחפזה. למרות כל המחקרים שנעשו לבחינת יכולת ההבנה והדיבור של השימפנזים, קיימת תמימות דעים בין החוקרים שאין הם מסוגלים לנהל שיחה כוללת ברמתנו או להשתמש באוצר מילים רב ומגוון המאפשר לעלות מרמת סיפוק, סקרנות או צרכים פשוטים.

מחקרים על גבי מחקרים נעשים על ובעזרת הקופים כדי לנסות וללמוד על המין האנושי. מחקרים התנהגותיים, מחקרים קליניים, מחקרים קוגניטיביים ברוטאליים יותר וברוטאליים פחות ואולי כדברי הקוף מתחילת הסיפור היה עדיף להם שהשמועה על הקרבה בניהם לבנינו תופרח...