"אני שונאת נחשים", "מה את מדברת אלו חיות מדהימות" "איכס, ג'וקים מגעילים אותי", "רק שלא אמצא עכבר", "אני שונא חתולים", "וואו, איזה כלב חמוד". קמצוץ של משפטים הנשמעים חדשות לבקרים ממגוון רחב של אנשים, במקומות שונים ברחבי בגלובוס, בתרבויות שונות, באקלים שונה, בצבעים שונים ובגילאים שונים.

ניסיון לענות על השאלה מיהי החיה האהובה בעולם ומיהי החיה השנואה בעולם משול לניסיון לענות על שאלה דומה שבדרך כלל תמיד היתה מרגיזה אותנו כאשר היינו ילדים. חשבתם פעם לנסות לענות על השאלה "ילד, את מי אתם אוהבים יותר את אבא או את אמא?" "וילד, ואת מי אתם שונאים יותר את הדודה או את הדוד?".

בכלל, עצם הביטוי "אני שונא את בעל החיים הזה והזה" אינה מקובלת עלי. ניתן לא לאהוב בעל חיים מסוים, לא לחבב אחר, להירתע ממין מסוים, לחשוש מקטנים, בטח שניתן לפחד מגדולים, אבל לשנוא? הביטוי שנאה בהקשר של בעלי חיים נראה על פניו מוגזם, קיצוני, מלא רוע ואינו מתאים ליצורים אשר גם להם תרומה רבה להמשך חיינו על פני כדור הארץ.

אז מי כל זאת האהוב ביותר? ומי הפחות אהוב? על פי מקורות המידע חיות המחמד הפופולאריות ביותר הן הכלב והחתול. בסטטיסטיקה (כמו סטטיסטיקה....), של בחינת חיות המחמד הפופולאריות, לא ניתן למצוא פילוח של אחוז הנשאלים המחזיקים, לדוגמה, כחיית מחמד חתול שחור, או לחילופין חיית המחמד בביתם הוא כלב רוטוויילר או פיט בול? ואם נרחיק לכת, אז בקרב הסטטיסטיקה אין פילוח, האם בקרב הנשאלים, שאוהבים כלבים וחתולים, אבל אינם מחזיקים כלב או חתול בביתם כחיית מחמד, קיימת אהבה לחתולים שחורים או כלבים מהסוג רוטוויילר או פיט בול?

את האהבה (הכללית) לכלבים ניתן להסביר יחסית בקלות. הכלב, הוא כנראה הסוג הראשון של בעל חיים שבוית על ידי האדם לפני למעלה מ- 10,000 שנה ולכן יחסי הגומלין בין הכלב לאדם הם, כנראה, העתיקים ביותר. מלבד קשר עתיק יומין זה, אין זה פלא שהאדם אוהב כלבים. הכלבים סייעו לאדם לאורך כל ההיסטוריה מרגע ביותם. שמירה, תקיפה, רעייה, איסוף צאן ובקר, צייד, גילוי חומרי חבלה, הובלת עיוורים, גילוי נעדרים, גילוי סמים ועוד.

אולם, כדברי האמרה, "לכל כלב שני צדדים", גם במקרה זה אנו רואים את יחסו הכפול של האדם לכלב. למרות תרומתם הרבה של הכלבים לאדם בכלל וגם לעם היושב בציון, השימוש במילה כלב במגוון רחב של בביטויים אינו מלמד על יחסי האהבה הגדולים של אנשי ציון לכלבים כפי שמופיעה בסטטיסטיקה על היצורים האהובים. הביטויים העדינים כוללים את: "אני רעב כמו כלב", "הוא חי חיי כלב", "קור כלבים", "הוא מתכלב" וכדומה. בביטויים הקשים יותר משתמשים במילה כלב לקללות וגידופים. די מוזר השימוש בהשאלה והאנשה זו, גם לאור העובדה שאנשים כה אוהבים כלבים, וגם לאור העובדה ששימוש במונחים אלו מנסה לתאר את תכונות הכלבים כדוגמה לרוע ולחוסר מוסר. כיום בעברית ניתן למצוא גם שימושים במילה כלב שחדרו מלשונות אחרות. לדוגמה "קלפטע" במקורה היא "כלבתא" בארמית או "צ'ילבה" פירושה בערבית כלבה.

"חברו הטוב ביותר של השטן", "שבע נשמות", "מזל רע", "טפו, טפו טפו", הם חלק מביטויי ה"האהבה" שבני האדם הקנו לחתולים שחורים השייכים לקבוצה הפופולארית ביותר של חיות המחמד שהאדם האוהב. על זה נאמר, אם אוהבים כאלו מי צריך שונאים. החתול בוית יחסית מאוחר לחיות מחמד אחרות (סביבות 3,500 לפני הספירה במצרים או בקפריסין). בניגוד לכלב, תרומתו של החתול לאדם מינימאלית ביותר, אבל, אין זה מונע ממנו להתמקם בראש הרשימה.

רשימת החיות המגודלות כיום על ידי אנשים כחיות מחמד ארוכה ומגוונת. אז מלבד הכלב והחתול, ניתן למצוא: סוסים, חמוסים, אוגרים, עכברים, חזיר ים (קביה), ארנבונים, שפנים, קיפודים, גרבילים, תוכים, ציפורי שיר, יונים, דגי נוי, דג זהב, איגואנות, נחשים, לטאות, צבים, צפרדעים, קרפדות, סלמנדרות, נמלים ועכבישים.

ומי הפחות אהוד? רשימת הנבחרים מורכבת מאוד. ניתן לומר שהנחשים ("אוי, איזה חיה מגעילה") כנראה נמצאים בראש הרשימה. את הפחד מנחשים אנו יונקים בצעירותנו במודע או שלא במודע. כבר בספר בראשית פרק ג, פסוק 1, מתחיל "סיפור האהבה" בין הנחש ליהודים. גם במקורות אחרים אין הנחש ממוקם בין חיות האהודות על האדם. אחריו (או אפילו באותה רמה) ניתן למצוא את העכברים ("איכס, תיקחו את זה ממני") והחולדות ("אני שונע/ת את היצור הזה"), הג'וקים ("אני לא יכול/ה לראות אותם"), עטלפים ("איזה יצור, מכוער, נאלח ומפחיד") ועוד כמה אחרים.

בצורה כללי, ניתן לומר שהחיות הפחות אהודות על בני האדם, הן אותם חיות פעילות לילה. אין זה מפתיע. האדם, לו חוש הראיה משמש ככלי אבחון עיקרי, פעיל יום, פוחד, חושש, נרתע מסביבה חשוכה, שקטה ואינה מוכרת. הנחשים, העכברים, החולדות, הג'וקים, העטלפים, ולתוך הרשימה ניתן להוסיף את דורסי הלילה, מערערים את בטחונו של האדם בעיקר עקב בורות וחוסר ידיעה.

אפשר לחשוש, לא צריך לגעת בידיים, מותר לפחד, מותר להביע סלידה, לא צריך להתחבק, אך כיצד ניתן לשנוא משהו אם לא מכירים אותו? כיצד ניתן לשנוא חיה לה תרומה כה חשובה למערכת האקולוגית בה אנו חיים? כן, כן, גם לנחשים, עטלפים, ג'וקים, דורסי לילה, חולדות ועכברים תרומה רבה למערכת האקולוגית בה אנו חיים. מערכת אקולוגית שלולא יצורים אלו לא היתה לשלמה וחיינו על פני כדור הארץ היו נראים אחרת.

את תלותנו באותם בעלי חיים (אהובים ופחות אהובים) ניתן לסכם בתמצית של שיר נחמד השואל למה קיימים יתושים בעולם המציקים לאדם ומוצצים את דמו? היתושים קיימים בשביל הצפרדעים. ולמה צריך צפרדעים בעולם שרק עושות רעש ומקרקרות? צפרדעים קיימות בשביל חסידות. ובשביל מה קיימות חסידות שרק עפות ונודדות ובביצות מחפשות מזון? חסידות הרי כולם יודעים מביאות ילדים. לכן, גם בעלי חיים "יפים" ו"מכוערים", "מגעילים" ו"חמודים", "מסריחים" ו"נעימים" לכולם תפקיד חשוב בשלמותה של המערכת האקולוגית על פני כדור הארץ שלנו חלק בה.