הכתבה פורסמה בעיתון חי גליון 180
הוא צופה בנו בדממה ממרומי גובהו, ולמעשה הוא הגבוה בהרי ארצנו. בתחום ישראל פסגתו מגיעה לרום של 2,236 מטר מעל פני הים, ובתחום סוריה - ל-2,814 מטר מעל פני הים. תנאי הסביבה בו שונים מכל דבר אחר הידוע בארצנו; משקעים רבים בצורת שלג - בחרמון יורדים כ-1,500 מ"מ משקעים בממוצע בשנה. רוחות חזקות כל השנה - הרוחות המרביות מגיעות ל-140 קמ"ש. טמפרטורה נמוכה מאוד בחודשי החורף - הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה הגיעה ל-13 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, וטמפרטורה חמימה בקיץ - עד 30 מעלות צלזיוס. למרות השלגים הרבים היורדים בחרמון, על ההר עצמו לא קיימים מעיינות. השלג הנמס מחלחל דרך סלעי המשקע הימיים ופורץ במעיינות רק למרגלות ההר. לחץ האוויר בחרמון נמוך בשל העלייה בגובה. תנאים לא פשוטים למחיה, אך מי שמצליח להתמודד עמם זוכה ליתרון גדול - התחרות בבית הגידול קטנה, רק המותאמים לתנאי הסביבה בחרמון יכולים לשרוד. בחורף, כאשר יש סופות שלג, אין לנו גישה לחרמון, ואין אנו יודעים מי הם היצורים החיים סביבו. העובדה כי מדובר בשטח צבאי סגור מוסיפה לחוסר הידיעה, ולכן המידע על היצורים החיים בחרמון מוגבל. ידוע כי בשל גובהו של ההר התפתחה בו צמחייה מיוחדת שמקיימת מגוון רחב וייחודי של בעלי חיים. בימים אלה, דווקא כאשר פחות מטיילים מגיעים לחרמון, ההר הגבוה בארץ מתמלא שפע של צמחייה ובעלי חיים.

שומרים על הגובה

אחת מדרכי ההתמודדות של היצורים החיים לתנאים השוררים בחרמון היא תיחום ברור של גובה בית הגידול שניתן לחיות ולפעול בו או במילים אחרות, חלוקת החרמון לחגורות מחיה על פי גובה. תופעת החיגור אינה המצאה של החרמון - גם סביב בריכות דגים לדוגמה קיים חיגור. יש כאלו החיים במים העמוקים, יש החיים במים הרדודים, ויש כאלו החיים רחוק מקו המים. בחרמון אנו מכירים שתי חגורות אשר ההבדל ביניהן עובר, פחות או יותר, בגובה של כ-1,800 מטר מעל פני הים - החגורה הנמוכה והחגורה הגבוהה. מבחינה בוטנית קל להבדיל בין שתי חגורות אלו בעזרת קו העצים - מעל 1,800 מטר אין עצים ומתחת יש. בחגורה התחתונה ניתן למצוא יצורים חיים האופייניים לאזורים הים-תיכוניים בארצנו, ואילו בחגורה העליונה לא מעט מהיצורים החיים נצפים רק בחרמון ולא בשום מקום אחר בארץ. יש לזכור שהמעבר בין החגורות הדרגתי, ההפרדה אינה מוחלטת ואין גדר הפרדה בין החגורות.

רואים ציפורים

בטיבוע ציפורי החרמון המסורתי שהתקיים בשנה שעברה סימנה החברה להגנת הטבע יותר מ-900 ציפורים, ובכללן ציפורים רבות הדוגרות אך ורק בחרמון כמו סיטת צוקים, ירגזי חרמון, בזבוז הלבנון, חצוצרן חרמון וצחיחנית חרמון, וכן מינים אחרים של ציפורים שהתמעטו באזורים שונים בארץ ומצאו את מקומם בחרמון כמו חוחית, תפוחית וגבתון שחור ראש.

ציפורים כמו ירגזי חרמון ובזבוז הלבנון אינן מפרידות בין החגורות. לעומתם, את צחיחנית החרמון ניתן למצוא בחגורה הגבוהה בלבד. אחת הבעיות שהצחיחנית צריכה להתמודד אתה היא הרוחות החזקות. לכן את קנה היא בונה בקרקע, סמוך לאבן או שיח המשמשים מחסה מפני הרוחות החזקות הנושבות בחרמון כל ימות השנה. מלבד זה, הצחיחנית מעטרת את קנה בעשרות אבנים קטנות, בעיקר בצד הפונה לרוח כדי, ליצור הגנה נוספת. מין נוסף המקנן באזורים העליונים של החרמון הוא חצצורן חרמון. בני סוגו הפרושים בונים בדרך כלל את קנם על עצים, אולם הוא התאים את עצמו לתנאי החרמון ובונה את קנו על שיח נמוך כחלק מהסוואה ומהגנה מרוחות ומקור. לא רק ציפורים צפוניות ניתן לראות בחרמון. גם את חצוצרן המדבר והמדברון ניתן למצוא בו. כיצד מינים מדבריים חיים בחרמון? ובכן, מתברר כי תנאי הסביבה בחרמון בחודשי הקיץ דומים לתנאי המדבר; קרינה חזקה וחוסר מים הם גורמים מגבילים ויוצרים יתרון אקולוגי למינים המותאמים למדבר.

להבדיל ממינים החיים בחגורה העליונה, סיטת הצוקים מגביהה רק עד גובה של 1,650 מטר מעל פני הים. המיוחד בהתנהגותה של הסיטה הוא דרך ירידתה מהעץ. בדרך כלל הציפורים נוהגות לרדת מהעצים במעוף או בדילוג על גבי הענפים כאשר ראשן כלפי מלמעלה (נשמע הגיוני...), לסיטה מנהג שונה - היא יורדת מהעץ בהליכה כאשר ראשה כלפי מטה.

זוחלים בהר

לא רק ציפורים חיות בחרמון. מבין הזוחלים של ארצינו ניתן למצוא בחרמון, ורק בחרמון, את אחד הנחשים הארסיים בארץ – צפע החרמון. צפע החרמון הוא מין אנדמי ללבנון, לסוריה ולחרמון. ניתן למצוא אותו בחלקים העליונים של החגורה התחתונה, אך הוא נצפה גם בנווה אטי"ב (גובה של כ–1,010 מטר מעל פני הים). צפע החרמון, שלא כקרוב משפחתו הנפוץ הצפע הארצישראלי, קטן: גודלו עד כ-75 ס"מ ומשקלו כ-270 גרם בלבד. אל תתבלבלו, קטן קטן, אבל ארסי מאוד, וצאצאיו מסוכנים לאדם עוד בימיהם הראשונים. צפע החרמון נחשב מין בסכנת הכחדה, וכיום מעריכים שבית גידולו מתפרס על שטח של כ-5,000 קמ"ר בלבד.

נחש ישראלי אחר החי בחרמון הוא כרכן חלק. מדובר בנחש נדיר ביותר אשר אורכו עד 90 ס"מ (כרכנים שנמצאו בחרמון קצרים הרבה יותר) הכרכן חי באזורים סלעיים שבהרים גבוהים, והוא ידוע בתנועתו המהירה. מין אחר הנמצא בחרמון הוא כרכן הקרינים. נחש זה נחשב הגדול ביותר באירופה, ובישראל - לאחד המינים עבי הגוף הקיימים, ואורכו מגיע ליותר משני מטרים. להבדיל מצפע החרמון, המכיש לשם השגת הטרף, הכרכן נושך את טרפו ולופת אותו בעזרת גופו (זו משמעות שמו - כרכן). על פי הידוע, ישראל היא גבול התפוצה של המין, הנמצא בסכנת הכחדה חמורה באזורנו.

זוחל אחר שאינו נחש וניתן למצוא אותו בחרמון (ואולי היה ניתן למצוא בחרמון....) הוא שממית החרמון. גם שממית זו היא מין אנדי לחרמון, וגם היא (איך לא...) מוגדרת מין בסכנת הכחדה חמורה באזורנו. בית גידולה מגיע לגבהים של כ-1,300 מטר בלבד. כמו שאר מיני הזוחלים הדרים בחרמון, גם המידע על מין זה מוגבל ומצומצם.

היה היה

מבין היונקים, היונק הידוע ביותר שחי אי-פעם בחרמון הוא הדוב החום הסורי. גובהו הגיע לשני מטרים, ומשקלו - לכמאתיים ק"ג. אחרוני הפרטים של הדובים באזורנו נכחדו לקראת 1920 בשל ציד. יונקים אחרים אשר מצליחים "בציפורניים" להמשיך ולחיות באזור החרמון הם הדלק והסנאי הזהוב. הדלק הוא אחד הטורפים הקטנים בארצנו, וניתן למצוא אותו גם באזורים צפוניים אחרים בארצנו. את אוכלוסיית הסנאי הזהוב העריכו בעבר בגודל של חמישים זוגות בלבד, וכיום כנראה מדובר באוכלוסייה אפילו קטנה יותר.

קשיים בתעופה

תופעה מעניינת בחרקים החיים בחרמון היא אבדן יכולת כושר התעופה. תופעה זו אינה ייחודית לחרמון, והיא מוכרת גם בהרים גבוהים רבים אחרים ברחבי העולם. הסיבה לכך היא כנראה הרוחות העזות הפוקדות את פסגות ההרים, שלא תמיד היכולת לעופף היא תכונה שיש בה משום יתרון בהם. ככל שמגביהים לעלות בהרים, כן גדל אחוז החרקים המשוללים כושר תעופה מכלל חרקים. עם החרקים החיים בחרמון, שכנפי התעופה שלהם התנוונו והם אינם מסוגלים לעוף, נמנה הסלעם יפה הרגל.

לא כל החרקים איבדו את כושר תעופתם. בחרמון ניתן למצוא כ-23 מינים של פרפרים מתוך כ-84 פרפרים הידועים בארץ, החיים רק בו. החרקים המעופפים, ובהם פרפרים, דבורים, זבובים וחיפושיות, עפים סמוך לפני הקרקע במועדים ובמקומות שהרוח אינה נושבת בהם בחזקה. במאמר במגזין הגאוגרפי 'ארץ וטבע' מ-1990 מתאר דובי בנימיני, חוקר פרפרים, מחבר הספר 'מדריך הפרפרים בישראל ונשיא 'אגודת חובבי הפרפרים' בישראל, את ביקורו בפסגות החרמון, ובכלל זה החרמון שבסוריה, לאחר מלחמת יום הכיפורים. דובי מזכיר כמה מינים אשר נצפו בפסגות החרמון, ובכללם נימפית החרמון, כחליל הפסגות וזנב סנונית המכבים. לדבריו, לכ-30 אחוזים ממיני הפרפרים הידועים באזור, החרמון הוא גבול תפוצה דרומי, ולא ניתן לראותם בשאר אזורי הארץ. אחד ממיני הפרפרים החיים בחרמון הוא צבעוני החרמון, אשר שייך למשפחת הצבעוניים. מדובר במין הנפוץ רק בחרמון בחודשים אפריל-יוני, המעופף בו מגובה של 1,200 מטר עד הפסגה.

רק 70 קמ"ר של החרמון נמצא בארצנו, אך אלה 70 קמ"ר מיוחדים, שלא ניתן למצוא כמותם בשום מקום אחד בארץ. 70 קמ"ר המאפשרים למגוון אורגניזמים מיוחדים לחיות בהר הגבוה בארץ ועבור כמה מהם החרמון הוא הבית היחיד.