הכתבה פורסה בעיתון חי

ניו זילנד היא מדינת איים בדרום מערב האוקיינוס השקט, הכוללת שני איים גדולים - האי הדרומי והאי הצפוני. נוסף על כך קיים בניו זילנד אי קטן יותר הנקרא סטיוארט-איילנד, ועוד כמה איים אשר נכללים בתחום שיפוטה.

ההיסטוריה הגיאולוגית של ניו זילנד עשתה את המדינה לאי מבודד למשך 100 מיליון שנים, כשנפרדה ניו זילנד מאוסטרליה ונוצר ים טסמניה. רק נודדים למרחקים ארוכים בים או באוויר אשר התגברו על מחסומים ימיים של אלפי ק"מ הצליחו להגיע לחופי ניו זילנד מאוסטרליה, מפיג'י, מטונגה וממקומות נוספים. בידוד אבולוציוני זה יצר מגוון רחב של יצורים חיים אשר אינם קיימים במקומות אחרים בעולם.

אחת התופעות המייחדות את ניו זילנד היא שעד לפני כ-1,300 שנים, כאשר הגיע אליה האדם, מגוון היונקים על האי היה מצומצם מאוד. למעשה מלבד שלושה מיני עטלפים אשר הצליחו להגיע בנדידה, ומתוכם אחד כבר נכחד, לווייתנים ודולפינים ששחו סביב האי, ואריות ים ששהו על החופים - יונקים קרקעיים שאנו מכירים כיום כדוגמת כלבים, חזירים, חתולים, חולדות, פרות או עזים, לא היו חלק ממגוון המינים באי. את התפקיד האקולוגי שאותו מילאו היונקים ברובו של העולם מילאו באי העופות. רק כאשר הגיע האדם הלבן והביא איתו את אותם 'מינים פולשים' לניו זילנד, נחשפו החיות המקומיות ליצורים ה'משונים'.

הבידוד הגיאוגרפי והמחסור בטורפים אפשרו התפתחות קבוצת עופות ייחודית אשר איבדה במהלך האבולוציה את יכולת תעופתה, חזרה לפעול בדומה לאבותיה הקדומים על הקרקע, והיוותה את הצמחוניים העיקריים בניו זילנד. עופות אלה שהיו נפוצים במדינה שייכים לתת מחלקה מיוחדת הנקראת חסרי הקרין (Raititae). הקרין היא עצם המהווה חלק מעצם החזה, שאליה מחוברים שרירי התעופה. כאשר היא חסרה אין לעופות היכולת לעוף לשחקים. מבין עופות אלה ידועים שלושה מפורסמים - אחד מהם היה המואה - קבוצה של עופות שכללה כעשרה מינים חסרי יכולת תעופה הנחשבים כיום לעופות הגדולים ביותר שחיו אי פעם על פני כדור הארץ. קבוצה זו הייתה למעדן העיקרי בתפריטו של העיט האסטי - טורף על ואוכל נבלות אשר משקלו נע בין 10 ל-14 ק"ג ומוטת כנפיו הגיעה לרוחב של כשלושה מטרים. משקלם של הגדולים בקבוצת המואה היה גדול עד פי 15 ממשקל העיט וגובהם היה שלושה מטרים ויותר, אולם יכולת התעופה של העיט הקנתה לו יתרון אבולוציוני על פני מיני המואה ועל פני מגוון עופות הקרקע. בעזרת גלישה מגובה ובמהירות רבה (עד 80 קמ"ש) הוא היה דורס את טרפו ברגל אחת ובאחרת מכה בראשו של הטרף. מואה, שניצודה על ידי העיט, יכלה לספק את צרכיו לכמה ימים. עם הגעת האדם לניו זילנד ודלדול אוכלוסיית המואה עד הכחדה, הידלדלה האוכלוסייה של העיט, והוא נכחד לגמרי במאה ה-15.

שני מיני העופות האחרים היו התוכילֵיל והקיווי. התוכילֵיל נקרא גם קאקאפוֹ. תרגום השם הלטיני הוא 'דמוי ינשוף', במאורית - שפתם של ילידי ניו זילנד - הוא נקרא 'תוכי הלילה' ובעברית תוכילֵיל. לתוכי זה כמה מאפיינים שמייחדים אותו. הוא תוכי לילי האנדמי לניו זילנד, יש לו שיטת חיזור מיוחדת, מבין כל התוכים בעולם הוא היחיד אשר איבד את יכולת התעופה, אין תוכי שמן ממנו ויש לו תוחלת חיים ארוכה מאוד. כיום הוא מוגדר כמין על סף הכחדה חמורה ועל פי המדענים קיימים כיום כמאה פרטים בלבד.

שיטת החיזור הייחודית של התוכיליל מכונה לק (Lek). בשונה משאר התוכים, הזכרים של המין מתאספים במעין זירות ומחזרים אחר הנקבות. הנקבות עומדות מסביב ובוחרות מי מבין הזכרים מציג בצורה המרשימה ביותר. לאחר הבחירה מתחיל שלב הבימבום - הזכרים משמיעים קולות נמוכים בעזרת ניפוח בית החזה. הבימבום יכול להימשך כארבעה חודשים ברציפות, שבמהלכם הקולות מושכים את הנקבה להגיע לנחלה ספציפית של זכר מסוים. לאוזן אנושית כל הבימבומים יישמעו דומה, אך הנקבות יודעות להבחין בין בימבום אחד למשנהו.

הקיווי, אשר נהיה לסמלה של ניו זילנד, הוא סוג עוף יחיד במשפחת הקיוויים, וכל חמשת המינים הידועים כיום במשפחה נמצאים על סף הכחדה כתוצאה מפעולת האדם. גם לקיווי כמה תכונות שעושות אותו מיוחד כל כך. ראשית, מראהו - קשה לדמות אותו לעוף, את זנבו אי אפשר לזהות, כנפיו קטנות מאוד וחסרות כל פונקציונליות, מקורו ארוך ובעל נוצות חישה בבסיסו בעוד שנחיריו מופיעים בקצה המקור, ורגליו מהוות את כלי ההתגוננות העיקרי שלו מפני טורפים פוטנציאליים. עם זאת עיקר ייחודו של הקיווי הוא בחוש הריח שלו. חוקרים מאמינים שלקיווי אחד מחושי הריח המפותחים ביותר בעולם העופות. לדאבונם של ה'קיווים' – תושבי ניו זילנד - הקיווי פעיל בעיקר בלילה ולכן אפילו הם כמעט ואינם זוכים לראותו.

אהובים ושנואים

עוף אחר שאנדמי לאזורים הרריים באי הדרומי של ניו זילנד הוא הקיאה, השייך לסדרת התכאים. הקיאה הוא אחד מהתוכים היחידים המסוגלים לחיות באקלים אלפיני. שמו ניתן לו על שם קריאותיו הדומות ל'קיאה'. הקיאה הוא תוכי נבון שפיתח תאווה לשומן כבשים והתמחה בפציעתם. כיום, הקיאה מוגן, ומעריכים את גודל אוכלוסייתו ב-5,000 פרטים - משערים שבעבר קרוב ל-150 אלף פרטים ניצודו על ידי חוואים ניו זילנדים כדי לצמצם את הנזק לכבשים.

הקררו לעומת זאת הוא עוף אהוד יותר, שלו חשיבות גדולה למערכת האקולוגית של ניו זילנד. זהו מין של יונה אשר ייחודה הוא בכך שאת מזונה היא מפיקה מפירות היער של המינים הניו זילנדיים המקומיים ובכך מסייעת בהפצתם המרחבית. הפוסום האוסטרלי הכסוף-אפור הוא אחד הגורמים לצמצום אוכלוסיית יונה זו עקב טריפת הביצה היחידה שאותה היא מטילה בעונת הקינון. ב-1921 נכנס לתוקף חוק האוסר על ציד היונים. חוק זה היווה מגבלה קשה מאוד למאורים, שכן הקררו משמשת כמרכיב חשוב בטקסי הציד.

התפוצצות אוכלוסין

סיפורו של הפוסום האוסטרלי הכסוף-אפור הוא גם אחת הדוגמאות לטיפשותו של האדם. הפוסום, מין של יונק, היה בין החיות הראשונות שהובאו אל ניו זילנד על ידי מתיישבים מאירופה. הוא הובא לראשונה מאוסטרליה ב-1837, שכן חפצו בפרוותו. עד 1922, 36 קבוצות של פוסומים הובאו בעיקר מטזמניה, שם הפוסומים היו גדולים יותר ולרובם הייתה פרווה שחורה, שהייתה עדיפה בעיני הסוחרים. עד 1930 הפוסומים וצאצאיהם שוחררו ביותר מ-450 מקומות ברחבי ניו זילנד, ועד 1963 הם התפשטו ל- 84% משטחי המדינה.

הערכות דיברו על אוכלוסייה של כ-70 מיליון פוסומים אשר ניזונו מ-21 אלף טונות של צמחייה ביום! לא היה בית גידול אחד בכל רחבי ניו זילנד שלא נפגע מנוכחותם. התפוצצות האוכלוסין של המין נבעה מהיעדר טורפים טבעיים בניו זילנד, והנזק הכלכלי היה קשה.

סוף מעשה

האדם המודרני, ובעיקר האדם הלבן, גרם להכחדתם של כ-26 מיני עופות באחד האיים היפים בעולמנו, אולם גם כיום ניו זילנד היא גן עדן למטיילים שוחרי טבע ונוף, והיא שופעת במגוון בעלי חיים יפים ומיוחדים – ניתן לפגוש בה דולפינים, אריות ים ניו זילנדיים, לווייתנים, פינגווינים צהובי עין שנדירים ביותר, 60 מיני לטאות הייחודיות לה, זוחלים יוצאי דופן ובכללם ספנודון מצר קוק, הנחשב 'מאובן חי' כיוון שקל יותר למצוא פרטים מאובנים שלו מפרטים חיים, ארבעה נציגים ממחלקת הדו חיים שלהם היא מהווה בית גידול יחיד ועוד ועוד. השאלה הנשאלת היא האם יתווספו הקיווי והתוכיליל לרשימה המפוקפקת של בעלי החיים הנכחדים? סיפורה של ניו זילנד הוא סיפורו העצוב של המין האנושי אשר עושה ואחר כך חושב. בדומה לרוב העולם, גם בה נעשים ניסיונות למגר את המינים הפולשים. ברוב המקרים הכישלון ידוע מראש, שכן יש צורך בתוכניות פעולה נרחבות ויקרות המצריכות אורך נשימה והתעלות מעל פוליטיקה - דברים אשר לא בהכרח נמצאים בעולמנו כיום.